הסופרת טוני מוריסון, 2019-1931, זוכת פרס נובל לספרות- 1993, ומדליית החירות, 2012.
כל הרומנים של טוני מוריסון עוסקים במתח הבין גזעי שבין שחורים ולבנים ובסוגיה האפלה של העבדות על השלכותיה הטראומטיות – הפיזיות הנפשיות והסוציולוגיות, על האדם השחור כפרט, כמשפחה, כחברה וכגזע.
יותר מכל, מבטאים הרומנים של טוני מוריסון את השלכותיה הטראומטיות של העבדות על היחסים שבין אימהות לבנותיהן ובין הנשים לבין עצמן, ועל הדימוי העצמי הנשי האנושי והמעמדי של הנשים בעיני עצמן- בתוך מורכבות אנושית ומעמדית מורכבת, מסוכסכת ומעוותת – במציאות ובהווה שמתקשים להימלט מהעבר ההיסטורי הטעון והרודף, אותו הן חייבות לזכור, וממנו הן נחושות להשתחרר ולהיגאל.
גיבורות הרומנים שלה חיות, אפוא, במלכוד תמידי בין השתעבדות וכניעה לדימוי המקועקע במורשתן, לבין מאבק עיקש הן לתחושת ערך עצמי ולאינדיבידואליות והן לקביעת זכויותיהן בכלל המסגרות בהן הן חיות ופועלות.
דמויות הנשים ביצירותיה נאבקות גם על שיחרורן מהמלכוד המורשתי והתורשתי של אמונות עממיות ובערות, כמו גם מהכבלים האמוניים-הדתיים, ובמיוחד, על השגת חירותן ממערכות יחסים נצלניות ואכזריות, שהושרשו במשפחה ובקהילה במשך דורות- לעבר כל מה שמזמנת ומאפשרת להן העת המודרנית.
מאבקים אלה נחשפים לא רק בקווי העלילה ובדיאלוגים, אלא ובעיקר, במונולוגים רבים של חשבון נפש תמידי- חשבון נפש של היחיד הפועל במתח בין דורי ובין גזעי תמידי- בתוך משפחה וקהילה, מקום וזמן.
טוני מוריסון הייתה הסופרת הנערצת על היוצרת, ג'ייל ג'ונס, והדמות החונכת לרומן שלה – קוריגדורה -, רומן מטלטל על שושלת עבדות, אחת מני רבות..
לצד יצירותיה הידועות ביותר: העין הכי כחולה ( 1970), שיר השירים אשר לסלומון (1977), חמדת (1987), ג'אז (1992 ) , גן עדן (1997), אהבה (2003) , חסד (2008), הביתה (2012 ) ואחרים, ראוי להזכיר את ספר המסות המרתק והמחכים שלה- מכתבים באפלה- לובן-עור והדמיון הספרותי- תר' עמנואל לוטם, הקיבוץ המאוחד, 1997.
להלן שתי אמירות מחכימות שלה – הן מההיבט הערכי, והן מהזיקה בין תובנות חייה כאדם שחור בין לבנים לבין עולמה הספרותי.
האמירות מצוטטות מתוך הסרט החשוב שנעשה עליה – "טוני מוריסון- חלקי חיי", במאי, טימוטי גרינפלד סנדרס, 2019.
. 1 אני יודעת שהעולם חבול ומדמם, ולמרות שחשוב לא להתעלם מכאביו, זה קריטי גם לסרב להיכנע לרוע שבו. כמו כישלון, גם הכאוס מכיל מידע שיכול להוביל ללמידה, אפילו לחכמה.
.2 האם לחיים שלנו אין משמעות ואין עומק, בלי המבט הלבן?
לכן הקדשתי את כל חיי להבטיח, שהמבט הלבן לא יהיה דומיננטי באף אחד מספריי .
בעולם של הגירה ושל כאוס גלובלי – וגם במציאות החברתית והלאומית הטעונה והמסוכסכת שלנו כאן – ראוי וחשוב לזכור את המבט האנושי בדברים חכמים אלה!