מניפה Menifa

ד"ר חנה סֵקֶרָה - יצירה, ספרות, אמנויות, אקטואליה

חנה סֵקֶרָה – חג השבועות ותמימות שהתפכחה

מחג השבועות ו סיון תשפ"ג- 26.5.2023 , ממצב הבוקה והמבולקה הפוליטית, החברתית, המדינית והכלכלית השורר בארצנו, בזמנים אלה, ומההפגנות הצועדות בכל רחבי הארץ, נושאות דגלים ונאבקות על רוחה וערכיה של הדמוקרטיה, על עצמאותו של בית המשפט העליון ועל דמותה המוסרית והחברתית של המדינה, אני נוטלת פסק זמן, וחוזרת לחג השבועות של ימי ילדותי במושבה החקלאית, מגדל שעל שפת הכנרת- ומהרהרת דרכו -בדרכנו.

חג השבועות היה החג האהוב עליי ביותר בילדותי. על רקע הפריחה שלבלבה בשדות ושמחה עיניים ולב בעושר צבעיה ובשפע ניחוחותיה, היה אבי קולע לי טנא מכפות תמרים שצמחו על גדת הכנרת, אני וכל חברותיי שזרנו לראשינו זרים מפרחי הבר היפהפיים, לבשנו לבן והלכנו בשמחה, נרגשים ונלהבים "סלינו על כתפינו ראשינו עטורים" לטקס הבאת הביכורים במגרש המסדרים של ביה"ס, שגודלו נראה לי אז- חצר העולם כולו.

במגרש המסדרים הזה, היינו מתכנסים כל בוקר, כל כיתה לצד המחנך/ת שלה.

מנהל ביה"ס היה מברך את התלמידים ב"בוקר טוב", ומתייחס בקצרה לאירוע חדשותי מיוחד שאירע במושבה או בארץ. תלמידה או תלמיד היו קוראים שיר משירי משוררות ומשוררים. אחרי קריאת השיר היינו פותחים כולנו ב"שיר בוקר" שכתב נתן אלתרמן והלחין דניאל סמבורסקי- שיר שליווה את הסרט "לחיים חדשים" – שיר הלל לישוב העברי ולעבודת החלוצים, ונועד לגייס כספים מחו"ל . שיר שהיה בפינו כהמנון – "בהרים כבר השמש מלהטת ובעמק עוד נוצץ הטל/  אנו אוהבים אותך מולדת/ בשמחה בשיר ובעמל"- מיותר לציין שכילדים להורים חקלאים בהחלט ראינו וחווינו וחשנו את השיר ואת העמל ואת אהבת המולדת במלוא התום, האמונה והמשמעות.

אחרי ההמנון , דקות קצרות של תרגילי התעמלות קלה, ומתפזרים לכיתות לפי הסדר.

לקראת ערב שבועות נהרו כל הילדים לבושים לבן, נושאים טנאים ועטורי זרים לראשם, לביה"ס – יחד עם הוריהם.

מבעוד מועד היו עורכים בפרוזדורים שולחנות עטופים מפות לבנות שעליהם יונחו כל הטנאים שהבאנו : פירות, ירקות, אשכולות ענבים או אשכולות בננות, היו שהביאו סלסילת אפרוחים או סלסילת ביצים- כיאה וכראוי למושבה חקלאית.

התכנסנו הורים וילדים במגרש המסדרים. תלמידי כיתות ז ח מלאו את תפקיד הכהנים, שעמדו מול כל התלמידים, לבושים לבן, עטורי זרים, עם סדין לבן כרוך על כתפיהם כגלימה- וקוראים בקול רם – "ברוך אתה, בעיר; וברוך אתה, בשדה. ברוך פרי-בטנך ופרי אדמתך, ופרי בהמתך–שגר אלפיך, ועשתרות צאנך. ברוך טנאך, ומשארתך. ברוך אתה, בבואך; וברוך אתה, בצאתך. (דברים כח).

לקול הברכה, כל ילד היה מרים את הטנא כלפי מעלה, ובסדר מובנה היינו צועדים להניח את הטנאים על השולחנות בפרוזדור, וחוזרים למגרש הטקס.

לאחר קריאת מבחר קטעים ממגילת רות וקטעי קריאה ונגינה, כולנו- הורים וילדים – היינו יוצאים במעגלי מחולות לקול השירים שהתנגנו ברמקול: ביכורים הנה הבאתי, חג השבועות תעשה לך, ארץ זבת חלב, מלאו אסמינו בר, שבולת בשדה ועוד ועוד. עד היום, זכורים לי מעגלי המחולות האלה כשמחים וכמלהיבים שבימי ילדותי.

אחרי הריקודים, ההורים היו הולכים לפרוזדור הביכורים, וכל הורה קונה טנא- כל ההכנסות קודש לקופת הקרן הקיימת לישראל, שלה גם תרמנו ממעותינו בכל "קבלת שבת" בימי שישי.

למחרת היו מעלים את ילדי הגן וכיתות א ב לטנדרים ועורכים להם סיבוב במושבה, כפי שעשו גם לכל ילד ביום ההולדת שלו- מצרפת תמונה בה אני יושבת בחזית הטנדר.

 

מאז…עברו שנים.. ותמורות.. גם במושבה עצמה, ככל שנשארה בה חקלאות, השטחים החקלאיים הורחקו מהמושבה ובמקומם נבנו וילות. רבים מהוותיקים עזבו, דור ההמשך נדד למקומות אחרים, המושבה התחרדה לבלי הכר, כבישובים ומרכזי מגורים אחרים בארץ- כשחזרתי לבקר בה עם ילדיי ונכדיי כעבור שנים- התקשיתי לזהות מקומות ופינות חמד שהיו מראות השתייה בזיכרונות המכוננים של חוויות הילדות שלי, כפי שאני מתקשה לזהות את "המולדת", ובעיקר את התום הגדול, ממנו התפכחנו.

 

החקלאות נסוגה מפני תחומים רבים אחרים, עבודה עברית היא מושג תיירותי, כמו גם טקסי הביכורים.

אגב, קריאת שירי משוררים במסדר הבוקר, תחומי הרוח של ימינו בנסיגה מתמדת, משוררים יוצאים על סרט נע מסדנאות כאלה ואחרות ככל מוצר צריכה, הקיטוב הדתי, העדתי, הכלכלי והלאומי שכמה מהפוליטיקאים דואגים ללבות ולחרחר באמירות ובמעשים, קורע רקמות חברתיות רבות, מאיים על דרך ההווה ומציב שאלות נוקבות במבט לעתיד.

חג השבועות הזכיר לי תמיד שהיו זמנים קשים של עמל מפרך, וקושי כלכלי ומתיחות ביטחונית שאיפיינו מדינה בראשית תקומתה, אבל הייתה גם אמונה בצדקת הדרך, התמודדות עם קשיים משותפים, דלתות פתוחות ועזרה הדדית, ובעיקר, תמימות גדולה סביב מטרה גדולה של בניית מדינה- יש מאין, וכששרנו "אנו אוהבים אותך מולדת בשמחה, בשיר ובעמל"- חשנו זאת בכל מאודנו. כשהבאנו ביכורים פרי עמל כפיים מפרך, וכשתרמנו לקופת קרן הקיימת- עשינו זאת בתמימות ובחדווה ובתחושה של צדקת דרך ומטרה.

את התמימות תפסה ההתפכחות הקשה- למדנו ש "אנו אוהבים אותך מולדת" הוא המנון של שני עמים שישבו ויושבים כאן. מלחמת 67 הרחיבה לחלק מהעם את גבולות "המולדת" העצימה את סכסוך הדמים הישראלי פלשתינאי, ליבתה את הסכסוך היהודי- ערבי והעמיקה את הקיטוב הערכי בתוכנו על אותם גבולות ועל אותה תחושת שייכות, בין תמימה ואמיתית, בין מחושבת כלכלית, בין דתית-אמונית, ובין משיחית ופוליטית שפניהן מתגלות במלוא כיעורן, הן בהתנכלויות החוזרות ונשנות לפלשתינאים ביהודה ושומרון, והן במצעדי הדגלים הלאומניים והאלימים, מדי שנה, בירושלים העתיקה- ביום ירושלים-  "העיר שחוברה לה יחדיו". 

העמיק הקיטוב בתוכנו על הקשר בין משמעות גבולות המולדת לבין סוגיות הומניות ומוסריות מהותיות של אותם גבולות ושל אותה מולדת.

התמורות במושבת ילדותי הן, אפוא, מראה לתמורות שחלו במדינה ובמושג "מולדת" בהיבטים רבים, כפי שהבנתי וחוויתי בתום ילדותי.

את ההתפכחות הזו שטרם השכלנו לתרגם לשפת המעשה- שתי מדינות לשני עמים- ככל שזה אפשרי היום, המחשתי באמצעות הכרזה הידועה של האמן, דוד טרטקובר, שתלויה על קיר בחדר עבודתי.

 

רבות מהתמורות שחלו במדינה שבדרך.. הן טבעיות ומתבקשות מרוחן של התמורות בזמנים ובעולם, אך בתחומים מהותיים רבים הפשטנו עצמנו מערכי יסוד שעליהם אנו נאבקים היום בהפגנות ברחבי הארץ.

לאורך המאמר שילבתי מבחר תמונות מהמוזיאון לתולדות מגדל. מאוד ממליצה לבקר בו. עשיר עשיר בתמונות ובמסמכים מתולדות המושבה, מאז 1910. פריטים בודדים  מהעושר הרב, מובאים כאן.

מיותר לציין ,איך התרגשתי כשראיתי  את תמונתי שלי עם  חבריי בטנדר, בפעם הראשונה כשביקרתי לפני כמה שנים במוזיאון- תמונה גדולה ומרשימה כמו תמונות רבות נוספות מתולדות המושבה, שהחלה כחווה חקלאית, ובמהלך הזמן, סללו בה חברי גדוד העבודה, ביקרו בה, המשוררת רחל והסופר, יוסף חיים ברנר, הלוחם יוסף טרומפלדור, הנשיא חיים וייצמן ורעייתו ורה, הנשיא יצחק בן צבי ורעייתו רחל ינאית, ראש הממשלה, דוד בן גוריון ורעייתו פולה, ועוד רבים מדור מייסדי המדינה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ועם כל ההתפכחות ומבוכי הזמן, חג השבועות יקר ללבי עד היום ואני חוגגת פכים קטנים ממנו עם נכדיי, ועל הארץ היקרה לי ששונו פניה, אנו – שלושה דורות, ורבים רבים בכל הארץ, נאבקים היום על דמותה, ומקווים לטוב!

 

                                              חג שבועות שמח!!

 

 

 

 

 

+7