בעקבות המהומות בפריז סביב פרשיית הריגתו של הנער המהגר בן ה-17, בידי שוטר צרפתי, חזרה וצפה בי פרשיית הריגתו של ג'ורג' פלויד במיניאפוליס בארה"ב, בשנת 2020, ואני מעלה כאן פוסט שכתבתי בזמנו על הפרשה הקשה, שמעוררת שוב ושוב את סוגיית היד הקלה על ההדק בנסיבות בין גזעיות.
רוחות הרפאים של ג'ורג' פלויד – ( המאמר נכתב בתאריך 26.5.2020, יום אחרי הריגתו של ג'ורג' פלויד)
את המהומות הקשות ששטפו במהלך הימים האחרונים את מיניאפוליס וערים רבות אחרות בארה"ב, בעקבות חניקתו האכזרית של האיש השחור, ג'ורג' פלוייד , תחת ברכו הכוחנית, האלימה והאכזרית של שוטר לבן , ונוכח שיתוף הפעולה הצופה והאילם של חבריו השוטרים הלבנים, יש לראות לא רק בהקשר לגילויי הגזענות הנוכחים ובועטים בשגרת החיים של המתח הבין גזעי בארה"ב של ימינו, אלא ובעיקר, בקונטקסט היסטורי רחב יריעה, מאז תקופת העבדות והמשך במאבקים הבלתי פוסקים של השחורים להשגת חירות ושוויון זכויות.
גילויי ההתפרעות, ההרס, ההצתות והביזה שהתלוו לגלי המחאה מפחידים ומזעזעים את כל הצופה בהם, וודאי את מי שניזוק מהם ישירות.
רבים, ובראשם מן הסתם נשיא ארה"ב, רואים בבוזזים ובמתפרעים אספסוף, ואכן, נכון שלכל הפגנת המונים נספחים גם "אנשי שוליים" שפורקים את זעמם ותסכוליהם בהתפרעות נטולת רסן. עם זאת, כל מי שצפה בג'ורג' פלויד השחור השכוב על שולי הכביש וצווארו נאנק תחת ברכו הלוחצת של השוטר הלבן, תוך שהוא גונח " אני לא יכול לנשום", ונחנק אל מותו בגסיסה איטית ומיוסרת, מבין גם מבין את ליבת הזעם שפרצה כהר געש.
אלא שהזעם הזה הוא לא תולדת אירוע נוכחי כזה ואחר. הזעם הזה טבוע בזיכרון ההיסטורי , האישי והקולקטיבי שמקועקע בעור השחור של כל אישה ואיש ונערה ונער וילדה וילד שחורים , ובתולדות המתחים הבין גזעיים שבין שחורים ולבנים בארה"ב, המתיימרת להיות הדמוקרטיה הגדולה והחשובה בעולם.
קדמו לאירוע הקשה הזה אירועים רבים של חשדנות התנכלות ואלימות של שוטרים לבנים כלפי שחורים, וגילויי אפליה וגזענות במרחב הציבורי, שרבים מהם תועדו לעין המצלמות והמסכים.
הזיכרון הקולקטיבי המקועקע בעור השחור, תחילתו בתקופת העבדות על מכלול גילוייה הנוראים, והמשכו הבלתי פוסק בגילויי הגזענות במציאות החיים היומיומית של ימינו.
האלימות שהסלימה באירוע הזה מחזירה לפעילותו הבלתי אלימה של הכומר מרטין לותר קינג הבן , שבעקבות אביו היה לפעיל מרכזי בתנועה למען זכויות האדם והאזרח בארה"ב והוביל פעולות, מחאות והפגנות בדרכי שלום, למען שיווין זכויות לשחורים, מחאות שהובילו, בין היתר, לחקיקת ולקבלת זכות ההצבעה לשחורים בשנת 1965 .
איזו אירוניה מרה שופך האירוע הנוכחי על דבריו של לותר קינג שכתב מבית הכלא בברמינגהם , לאחר שנעצר בעקבות אחת ההפגנות שהוביל, " הגעתי למסקנה שהמכשול הגדול העומד בפני הכושי להשגת החירות אינה הגזענות או הקו קלוס קלאן אלא האדם הלבן המתון שמאמין בסדר יותר מאשר בצדק".
ונוכח שתיקתם ואדישותם של השוטרים משתפי הפעולה, מהדהדים הדברים שנכתבו באוטוביוגרפיה שלו " אינני מפחד מעריצותם של הרעים אלא מאדישותם של הטובים".
נראה שהפעם היו מספיק טובים שהחליטו לא לשתוק!
לפעילות של מרטין לותר קינג למען זכויות האדם והאזרח, הצטרפה רוזה ספארקר , האשה השחורה שבשנת 1955, סרבה לפנות את מקומה באוטובוס לנוסע לבן, פעולת מחאה דעתנית מובנת ומוצדקת מאין כמוה, שהביאה למאסרה, ולמחאת "החרמת האוטובוסים" שהוביל מרטין לותר קינג, שנאומו המכונן "אני חולם" למרגלות אנדרטת אברהם לינקולן, זכור ממצעד התעסוקה והחירות אותו יזם והנהיג .
חשוב לציין ולהדגיש שפעילותו של מרטין לותר קינג למען זכויות השחורים השתלבה בתנועות מחאה רבות למען זכויות אדם בארה"ב של שנות השישים, וחשובה בהן התנועה למען זכויות נשים – מהגורמים המעצבים של הפמיניזם המערבי בתיאוריה ובמעשה.
מקום מרכזי במאבקים אלה תפסו ההפגנות נגד מלחמת וייטנאם, שמרטין לותר קינג היה אחד ממוביליהן.
על פעילותו, מאבקיו וחלומותיו שילם לותר קינג בחייו. באפריל 1968 כששהה במלון בממפיס לאחר אחת מתהלוכות המחאה הרבות שהוביל, נורה ונהרג בידי מתנקש.
להדי ההיסטוריה של העבדות,לקולוניאליזם האירופאי האכזרי (בקונגו כדוגמא) ולגילויי הגזענות נגד השחורים , נתן ביטוי מצמרר ג'וזף קונרד ברומן לב המאפליה" , וביטוי לא פחות נוקב , הסופרת האמריקנית השחורה, טוני מוריסון, כלת פרס נובל לספרות, בכמה מיצירותיה, שהנודע בהם הרומן "חמדת".
רוחות הרפאים של העבדות והדיכוי רודפים את גיבורת הרומן שנאלצה לרצוח את בתה התינוקת, חמדת, כדי שלא תיפול בידי ציידי עבדים. רוח הרפאים של הבת רודפת את האם ומוטמעת בגופה ובנפשה לכל חייה.
רוחות הרפאים של העבדות, הדיכוי וההשפלה רודפים גם את אורסה, גיבורת "קוריגדורה", ספרה של הסופרת האמריקנית השחורה גייל ג'ונס .
ההתעללות שהיא חווה שוב ושוב מידי הגברים בחייה, מהדהדים בגופה ובנפשה את ההתעמרות וההשפלה הקולקטיביים שחוו נשים רבות במשפחתה, בדומה לנשים שחורות רבות אחרות מידי קוריגדורה, סוחר העבדים הפורטוגלי .
"מתי את שרה בלוז? בכל פעם שאני רוצה לבכות אני שרה בלוז" (עמ' 51), ואכן, המתחים הבין גזעיים וההיסטוריה העקובה מסבל , השפלה ודיכוי של השחורים, מהדהדת היטב בספרות ובקולנוע, במוסיקת הגוספל ובמוסיקת הבלוז.
רוחות הרפאים האלה התלוו להפגנות המחאה האלימות בעקבות הריגתו של ג'ורג' פלויד.
עם להשוות ובלי להשוות, השוטרים הישראלים שהרגו את הילד באיש האוטיסט הפלסטיני במזרח ירושלים ,אִיאָד אֶלְחַלַאק , אילו רוחות רפאים ליוו אותם?
כל ישראלי שחי את הסכסוך ההיסטורי המדמם (הלאומי והאנושי) יכול לדמות בעיני רוחו.
ההבדל הוא, שכאן לא יצאנו לשום הפגנה.
עם מותש אנחנו…מרוחות הרפאים שלנו ושלהם….
והילד באיש האוטיסט עם רוחות הרפאים הייחודיות שלו!
האם רוחות הרפאים מהעבר, ופועלם החי של החיים בהווה , יביאו לשינוי ולמרפא..למען העתיד…שם…כאן.. בכל מקום מסוכסך בעולם שלנו ?
בספר שיריי האחרון- בשעת הבוגנוויליה, כתבתי פואמה בהקשר הבין גזעי בארה"ב.
לילה במועדון בלוז בניו יורק
כְּחֻלִּים וַאֲדֻמִּים מְרַצְּדִים בְּאִישׁוֹנִים דּוֹלְקִים
מְשֻׁחְרֶרֶת מֵעַצְמִי אֲנִי מִתְנוֹעַעַת וּמְפַתֶּלֶת אֶת גּוּפִי לְקוֹל הַהֵד
גּוֹמַעַת יַיִן בְּצִמָּאוֹן לָהוּט וְקֹול אַלְט חוֹרֵךְ רַכּוּת בְּאַפְלוּלִית צְרוּדָה
פְּסַנְתְּרָן, נַגַּן קְלַרְנִית, שְׁנֵי גִּיטָרִיסְטִים וּמְתוֹפֵף
מְלַוִּים זַמֶּרֶת צְעִירָה שָׁרָה אָרִיתּה פְרַנְקְלִין – – Spirit in the dark
Feel it
(Oh that spirit)
Feel
(Oh that spirit)
Yeah (Move with the spirit)
קוֹלוֹת הָרְפָאִים
קוֹל וְהֵד הֵד וְקוֹל הֹווֵה הַזִּכָּרוֹן
שַׁלְהֲבוֹת נֵרוֹת בּוֹעֲרוֹת בְּקוֹל הָאַלְט
מִסְתַּלְסְלוֹת בְּרוּחוֹת הָרְפָאִים שֶׁל
מֶרְחַק הַזְּמַן
מִשְׂחַק שַׁחְמָט
לָבָן מַכֶּה שָׁחֹר
גַּחְלִילִיּוֹת עֵינַיִם מְרַצְּדוֹת בְּרַחֲבַת הָרִקּוּדִים
שְׁחֹרִים וּלְבָנִים דְּמוּיוֹת רְפָאִים
מְרַחֲפוֹת לְקֶצֶב בְּלוּז שָׁחֹר
בִּשְׂדוֹת הַכֻּתְנָה שֶׁל לוּאִיזְיָאנָה וְאָלַבָּמָה וּמִיסִיסִיפִּי, חַוַּאי לָבָן דּוֹהֵר עַל סוּס וּמְנוֹפֵף בְּשׁוֹט
הַשּׁוֹט הַשּׁוֹט הַשּׁוֹט
מַצְלִיף זוֹב דָּם בָּעוֹר הַשָּׁחֹר שֶׁל הָעוֹר עד זוב דם?
מְסַמֵּן אַדְנוּת לְבָנָה בַּגּוּף הַשָּׁחֹר שֶׁל הַגּוּף
מְקַעְקֵעַ הַשְׁפָּלָה בָּעוֹר הַשָּׁחֹר שֶׁל הַנֶּפֶשׁ
הַסִּינְקוֹפּוֹת חוֹרְכוֹת אֶת עוֹר הַתֹּף שֶׁל הַתֹּף
מַבְעִירוֹת אֶת לְגִימוֹת הַיַּיִן הַמַּרְקִידוֹת אֶת חוּשַׁי
גַּחְלִילִיּוֹת עֵינַיִם וְרוּחוֹת רְפָאִים חוֹרְכוֹת הֵדִים
Yeah move on
(Move with the spirit)
Yeah
(Move with the spirit)
Yeah
רוּחָהּ שֶׁל חֶמְדַת עוֹלָה בָּאוֹב
"כָּל פַּעַם שֶׁאֲנִי רוֹצָה לִבְכּוֹת אֲנִי שָׁרָה בְּלוּז" מַבְלִיחָה רוּחַ הָרְפָאִים שֶׁל אוּרְסָה
וְרוּחוֹת הָרְפָאִים הָאֲחֵרוֹת פּוֹעֲרוֹת אֲרֻבּוֹת עֵינַיִם רֵיקוֹת
בָּאֲדֻמִּים וּבַכְּחֻלִּים
וּבְהַלְמוּת הַתֹּף
יוֹצֵאת אֶל הַלַּיְלָה לְצַנֵּן אֶת סִינְקוֹפּוֹת הַיַּיִן בִּנְטִיפֵי כּוֹכָבִים
עוֹצֶרֶת לִימוֹזִינָה אֲרֻכָּה וּשְׁנֵי שְׁחֹרִים בִּלְבוּשׁ צַעֲקָנִי
נִגָּשִׁים לִשְׁתֵּי זוֹנוֹת-רְחוֹב לֶאֱסֹף אֶת רִוְחֵי הָעֶרֶב
נִכְנָסִים לַמְּכוֹנִית וּמְצַמְרְרִים אֶת עוֹר הַחשֶׁךְ בִּצְרָחָה גּוֹנַחַת
אַלִּימוּת, זְנוּת, סַמִּים, אֹנֶס
מֻשְׁפָּל מַשְׁפִּיל מֻשְׁפָּל מֻכֶּה מַכֶּה מֻכֶּה
הַהַשְׁפָּלָה הַגַּאֲוָה הַפַּחַד הַזַּעַם
Respect
מְלַטֵּף קוֹל הָאַלְט וּצְלִיפַת הַשּׁוֹט נִצְרֶבֶת בָּעוֹר הַשָּׁחֹר שֶׁל הַנֶּפֶשׁ
All I'm askin'
(חJust a little bit)
(Just a little bit) mister (just a little bit)
מַרְעִיד קוֹל הָאַלְט
חֲלוֹמוֹת שְׁחֹרִים
בַּבְּלוּז הַלָּבָן
*השיר נכתב (בהשראת בילוי במועדון בלוז בניו יורק, 1999) בתחילת מאי 2020, שבועיים לפני חניקת האיש השחור, ג'ורג פלויד, תחת ברכו של שוטר לבן במיניאפוליס, 25.5.2020.
**חמדת היא גיבורת הרומן "חמדת" של טוני מוריסון, תרגמה מאנגלית: ניצה בן-ארי, הקיבוץ המאוחד, 1994. *** אוּרְסָה- היא גיבורת הרומן "קוֹריגדוֹרה" של גֵייל ג'ונס, תרגמה והוסיפה אחרית דבר: תמר משמר, ספרית פועלים, 2019.
"ללכוד את הרגע שבין חיים למוות": אמן ישראלי יצר פסל בדמות ג'ורג' פלויד
כל הרגשות:
7את, Nir Yehudai, Irit Adler ו4 נוספים