חנה סֵקֶרָה- ההפגנות נגד החקיקה להפיכה משטרית

נסעתי אתמול לקחת חלק בהפגנה בירושלים , מול משרדי הממשלה ובניין הכנסת- שמזה שנים לא נראו בהם מראות ולא נשמעו בהם קולות כל כך אלימים, גזעניים, מבישים ומעוררי סלידה.

על רקע ההפגנות בכל חלקי הארץ, וההפגנה הגדולה בירושלים, נישא קולו של ראש ממשלתנו הראשון, דוד בן גוריון ז"ל, קורא בהדגשה ובעוז את מגילת העצמאות, מזכיר לנו על מה אנחנו חיייבים להמשיך ולהאבק!!

להאבק על דמותה המוסרית של המדינה ברוח נביאי ישראל, על ערכיה, על הליברליות וחופש הביטוי ועל הזכויות והחירויות של כל אזרחיה, 

להאבק על דמות ההווה ובעיקר על דמות העתיד- למען חיי ילדינו ונכדינו, בארץ הזו.

 

בליץ החקיקה הדיקטטורית שאצה הממשלה לחוקק, תחילתו בחקיקת חוק הלאום והמשכו בהתגברות המשיחיות הקיצונית שהכניסה עצמה, ממה שנחשב שוליים סהרוריים, למוקדי הכח המרכזיים בממשלה, תוך שנציגי המשיחיות הזו, דורשים להשליט את משנתם הלאומנית, הדתית- הלכתית, והגזענית על תהליכי החקיקה ועל אורחות חיינו הפרטיים, הציבוריים והלאומיים.

המושג "רפורמה", אינו אלא מכבסת מילים לניסיון כוחני ונלוז, לבצע הפיכה משטרית ולקחת בשבי מדינה על אזרחיה, כדי לשרת אינטרסים אישיים של מואשמים בפלילים.

גם התלהמות השיח וגילויי האלימות הפושים בכל מרחבי ארצנו, אינם אלא חלק מתהליך מואץ של אובדן הבושה, קריסתם של ערכים רבים אצל "הנבחרים"- בדיבור, בסגנון ובמעשים, עד לצעדי החקיקה הנוכחיים הדוהרים לעבר פשיזם ודיקטטורה.

 

 

 

 

 

בזמן שיוקר המחיה מטפס לגבהים חדשים ומקשה מאוד על אוכלוסייה גדולה, ובמיוחד, על מרבית הזוגות והמשפחות הצעירות, על רקע שיסוי ופלגנות אותה הוביל ראש הממשלה מזה שנים ומחריף אותה בעצם ימים אלה- תוך שהוא זורע שנאה ומשסה חלקי עם וחברה אלה באלה (ראה באתר שלי- מניפה- מאמר רחב שכתבתי- מיולי עד יולי- מהפגנות רוטשילד עד הפגנות בלפור)-לנוכח מערכת חינוך קורסת, איומים ביטחוניים מבית ומחוץ, נשים נרצחות בידי בני זוגן, שבועות לבקרים, והשתוללות רבתי של אלימות ופשיעה – לנוכח כל אלה מצאה הממשלה לנכון ולבהול בסדר עדיפויותיה, "לטפל" ברשות השופטת ולהעביר חוקים שנועדו להכשיר עבריינים לכבד בנוכחותם ובמשרותיהם את בית המחוקקים, ובחקיקה עזת מצח, למנות את שופטיהם.

 

 

כולנו מסכימים שיש לערוך ברשות השופטת, שינויים שיביאו לייעול עבודתה כך שלא תהיה סחבת של עינוי דין, להסדיר את נהלי המעצרים- לטובת האזרחים כולם, כמו גם להסדיר את איזון עילת הסבירות ואת מכלול הנדרש לעקרון ההפרדה בין שלוש הרשויות ולאיזון הנכון ביניהן.

אולם, בליץ החקיקה שמוביל שר המשפטים בעידודו המדרבן של ראש הממשלה ומעגל המשיחיים הסובב אותו, אין לו ולא כלום עם טובת האזרחים. נהפוך הוא – כל כולו מוביל מגמה כוחנית ששמה לה למטרה, להשליט את הכח הפוליטי על הרשות השופטת ולדרוס את עצמאותה, כדי לחוקק כל חוק שישרת את הצרכים והמאוויים והגחמות האישיים של ראש הממשלה, של מקורביו ושל שותפיו לקואליציה.

הרשות השופטת היא מגדלור התקווה היחיד שנותר כאן להגנה על כבוד האדם וחירותו, על זכויות הפרט, על זכויות הכלל ועל זכויות המיעוט- כל מיעוט.

עצמאותה של רשות זו, היא עקרון יסוד בכל דמוקרטיה מתוקנת, והאיום עליה הוא, אפוא, קריאה להפיכה משטרית ואיום ישיר ומפורש על הדמוקרטיה ועל זכויותיו של כל פרט ושל כל מיעוט.

 

"הרפורמה", כפי שמכנים אותה יוזמיה, אינה אלא ניסיון בוטה להעניק לפוליטיקאים כח וזכויות בלתי מוגבלות, לחוקק כל חוק שישרת את מטרותיהם. ומשיוסרו הבלמים כולם, תוכל  כל קואליציה  שלטת לבטל את הבחירות ולשלוט לאורך שנים כמו בדיקטטורה. היא תוכל גם לחוקק חוקים שיטילו איסורים ומגבלות על נשים ולהטב"ים, לבטל את  זכות ההפלות, לחוקק חוקי צניעות והתנהלות מגדרית במרחב הציבורי ולהשית מגבלות הלכתיות-דתיות נוספות במרחב הציבורי. השלטון יוכל גם לפגוע בממלכתיות ובנוהלי ההירארכיה של המשטרה ושל צה"ל( ניסיון בוטה שכבר החל עם הגחמות הכוחניות המשתלחות של השרים סמוטריץ ובן גביר). השלטון יוכל לקבוע בחוק מי ייחשב לפטריוט ומי "לבוגד ולאויב" ועוד כהנה וכהנה.

כדרכו תמיד משתמש ראש הממשלה בשפת הראי ההפוך ומייחס את עבירות המחנה שלו למחנה שכנגד. הוא ושלוחיו מכנים את המפגינים "אנארכיסטים", והלא אנרכיזם בא לפורר ולהחריב את הערכים והמוסדות הקיימים, ומי שעושה זאת, הם ראש הממשלה ושלוחיו המשיחיים, שחקיקתם  מאיימת על ערכי מגילת העצמאות ועל עצמאות הרשות השופטת. ואילו המפגינים הם אלה שנאבקים לשמור אותם ולהגן עליהם. 

הם מכנים את המוחים מקרב המילואימניקים המתנדבים  בצה"ל "סרבנים", בעוד שרבים משותפי הקואליציה הם סרבני שירות ומשתמטים מכל  שוויון בנטל.

שימוש ההיפוכים הזה נועד לבלבל ולערער ולפלג ו"להנדס תודעה" כמו ברומן הדיסטופי הידוע- 1984 של ג'ורג' אורוול.

,

זאת ועוד, הנציגים המשיחיים בממשלה ינסו וכבר מנסים להכשיר מאחזים ולהרחיב את ההתנחלויות, להשתית חוקים חדשים שיגבילו וימררו את חייהם של הפלשתינאים, ולהחיל רבות משאיפות "ישראל השלמה, לא רק בשטחים שמעבר ל "קו הירוק" שהאדים מזמן, אלא בישראל כולה שבתוך "הקו הירוק".

 

 

ניסיונותיו הנואלים של השר לביטחון לאומי להיות מקביל/מחליף מפכ"ל המשטרה, ולהוריד פקודות ישירות לדרג המבצעי בנוגע להתנהלות בהפגנות המחאה נגד ההפיכה המשטרית, כמו גם הניסיון של שר החינוך להתערב במינויי הדירקטוריון וההנהלה בספרייה הלאומית (ניסיון שנסוג, לעת עתה, אחרי המחאה המקיפה של אמנים ואנשי אקדמיה ותרבות), רק ממחישים ומדגימים את ההשתלטות הכוחנית הצפויה של הפוליטיקאים על מוסדות ותחומים רבים במדינה.

דריסת עצמאותה של הרשות השופטת באמצעות בחירת השופטים על ידי פוליטיקאים ובאמצעות חוק ההתגברות על פסילות בג'ץ, בו חפצות, בין היתר, המפלגות החרדיות כדי להשתמט "חוקית" משירות צבאית ולאינטרסים האחרים שלהן, תבטל כל אפשרות להגביל את כוחם ואת שיגיונותיהם של הפוליטיקאים- וזוהי מהותה של דיקטטורה פשיסטית.

 

 

זאת ועוד, ההסבר של הוגי "הרפורמה" בנוגע לרשות השופטת, מטעים את הציבור הרחב, בכוונת מכוון, בהשוואה שהם עושים לארצות דמוקרטיות אחרות באירופה ובארה"ב. הם לא אומרים לציבור את העובדות הידועות, שבארצות אלה – בניגוד למצב בישראל, יש חוקה ויש מערכות איזונים ובלמים אחרות כגון שיטת הבחירות,  בקרת המפלגות על מנהיגיהן, שני בתי פרלמנט, בארה"ב, שיטת הממשל הפדרלית, כמו גם מסורת דמוקרטית רבת שנים ומוטמעת- מערכות אלה שומרות על האיזון הנכון בין הרשויות, ומונעות את האפשרות שהפוליטיקאים יפגעו בעצמאותה של הרשות השופטת.

 

כשדנים בשמירה על זכויות המיעוטים, מן ההכרח לציין את מקומו של המיעוט הערבי שישראל היא מולדתו, ומדינת האזרחות שלו. מיעוט זה שרבות מזכויותיו מקופחות ממילא, ושבזכות חבר הכנסת, מנסור עבאס, החל להיות יותר מעורב בחיים הפוליטיים, מיעוט זה יהיה הראשון שעתיד להיפגע בזכויותיו האזרחיות אחרי ההפיכה החוקתית- משטרית שמריצה הממשלה.

החוק שהניח חבר הכנסת אופיר כץ – "חוק יסוד הכנסת- הרחבה", מרחיב ומוסיף עילות שבגינן לא יוכלו נציגי המיעוט הערבי להיבחר לכנסת, ומאליו, לא תוכלנה המפלגות הערביות ליטול חלק בחיים הפרלמנטריים. כלומר, זה חוק שנועד להדיר את המיעוט הערבי מהייצוג בכנסת ובחיים הפרלמנטריים וליצור אפרטהייד – הלכה למעשה – בין זכויות האזרחים היהודים לבין זכויות האזרח של בני המיעוט הערבי.

בימים אלה ממש, עלתה גם הצעת חקיקה הזויה מצד שר הכלכלה לפגוע בעצמאותו של נגיד בנק ישראל- אכן, סלילה זריזה של הדרך לדיקטטורה תיאוקרטית "מלאה מלאה", וטוב שהצעה זו נבלמה באיבה.

 

חתני, פרופסור איתי אָטֵר מאוניברסיטת ת"א ועמית בכיר במכון לדמוקרטיה, הוא מיוזמי ומנסחי מכתב גילוי הדעת של מחאת הכלכלנים מהארץ ומהעולם שהתריעו על ההשלכות הקשות של "הרפורמה", קרי, ההפיכה המשטרית, על כלכלת ישראל, שיש לה זיקות מגוונות ומורכבות עם גופי השקעות ועם ענפים רבים בכלכלת העולם. הוא גם נוטל חלק פעיל בעצם ימים אלה, מול וועדות הכנסת ומובילי "הרפורמה" בהצגת הסכנות שהיא טומנת בחובה בהקשר הכלכלי והדמוקרטי.

חובה לציין גם את הסכנה הגדולה שעלולה להיות להפיכה המשטרית על יחסי החוץ של ישראל, בעיקר עם הטובה והמגינה שבידידתנו, ומאליו, גם לביטחון המדינה. ההפיכה המשטרית והאיום על עצמאותה של הרשות השופטת, יסכנו גם את חיילי צה"ל, קציניו ומפקדיו שמשרתים ונלחמים בעזה וביהודה ושומרון, שעלולים להיות מועמדים לדין על פשעי מלחמה, בבית הדין הבינלאומי בהאג.

 

וזאת חשוב להוסיף, הצעות הפשרה המוצעות להידברות בין הקואליציה לאופוזיציה על ריכוך ואיזון "הרפורמה" אינן אלא זריית חול בעיני הציבור.

הרפורמה- ההפיכה המשטרית הזו, אינה אלא הסחת דעת, שנועדה להתיש את הציבור ואת הרשות השופטת ולזרוע פילוג וכאוס, עד שתיתרצנה דעת הציבור ודעת הרשות השופטת, לפטור את ראש הממשלה, הן מהעמדה לדין והן מעבירות הקלון.

הדעת נותנת, שגם אם תתרחש הידברות ותהיה פשרה, המעגל המשיחי הסובב את נתניהו ידאג לחולל סערות אחרות, חדשות לבקרים.

וכעיקרון, על מה יש להתפשר כאן? על חצי דמוקרטיה, על דמוקרטיה ב"כאילו"?

הלא, המטרה העיקרית של יוזמי "הרפורמה" היא לשלוט במינויי השופטים , כולל מינוי נשיא בית המשפט העליון. כלומר, לא רק שאין על מה להתפשר ולא רק שעצירת החקיקה כשלעצמה לא תהיה פתרון. להפך- "הרפורמה" הזו רק חשפה את פגיעותה ואת שבירותה של הדמוקרטיה, שעלולה להיות למרמס בידי כל שליט ובידי כל מפלגה, לפי הגחמות השלטוניות התורניות.

יש לזכור שרבים האינטרסים ומגוונות ה"אידיאולוגיות" בניסיון הזה להפיכה משטרית.

חלק גדול מ"הימניים" שמצביע לליכוד אינו מבין במה מדובר. חלק אחר מסכים עם הרפורמה, אך מתנגד לדרך ולקיצוניות. מי שמוביל את הסכנה שמעבר ל"רפורמה" הם המשיחיים שרוצים להשליט מדינת תורה והלכה, למלא את ההתנחלויות כצו "ההבטחה האלוהית", ובעתיד גם להקים את בית המקדש .

פועלות כאן, אפוא, שלוחות רבות של מאוויים: אישיים אידיאולוגיים, חילוניים אידיאולוגיים – ומשיחיים אידואלוגיים, שהם המסוכנים מכולם – ועל המלאכה, מנצח ראש הממשלה, למטרותיו האישיות.

אין על מה להתפשר. נגיע למשבר חוקתי, ומכאן..ימים יגידו.

 

לפיכך, יש לחוקק חוקה שתעגן חוקים נחושים ויצוקים שיגבילו את כוחם של הפוליטיקאים ואת כוחה של כל ממשלה עתידית, לחוקק חוקים שעלולים לפגוע ברשות השופטת ובדמוקרטיה.

כמו כן יש להסדיר את עצמאות מעמדו של היועץ המשפטי, כך שהפוליטיקאים יזכרו ויבינו שתפקידו אינו לשרת את האינטרסים שלהם, אלא לייצג את החוק ואת הציבור.  

 

החוקה צריכה לעגן את חוק כבוד האדם וכלל חירויותיו וזכויותיו כפרט וכאזרח, כולל זכויות וחירויות כל המיעוטים, וכנ"ל להסדיר את עקרון השוויון בפני החוק ואת שוויון הנשיאה בנטל בכל הקשור לתשלום מסים, לשירות צבאי ולחובות נוספות, בהן נושא בעיקר המגזר החילוני.

הגיע הזמן גם להסדיר את היחסים בין דת למדינה, ולשקול את האפשרות של הפרדת הדת מהמדינה.

 

 

האופק האופטימי ייפתח, אפוא, רק אם ניטיב לנצל את המשבר הקשה הזה, לחקיקת חוקה שתעגן את כל השינויים שצריך לבצע, כך שהחברה, המדינה והדמוקרטיה תצאנה ממנו, בטוחות ואיתנות, 

בוידאו המשולב להלן, נישא קולו של ראש ממשלתנו הראשון, דוד בן גוריון, על רקע ההפגנה הגדולה אתמול, קורא בהדגשה ובעוז את מגילת העצמאות.

בהפגנות הגדולות של זמנים חשוכים אלה, כולנו נאבקים וחייבים להמשיך ולהאבק על מהותה הערכית והמעשית של עצמאות זו, קודם כל, בתוכנו!!.

ומתוכנו, ראוי גם לזכור שלא תיתכן מדינה יהודית ודמוקרטית תוך המשך הכיבוש והשליטה על חירותו וכבודו וזכויותיו של עם אחר (בסוגיה כאובה זו, כתבתי כמה מאמרים באתר שלי, כאן).

 

שילבתי גם את דבריו של פרופסור, ישעיהו לייבוביץ , מההוגים הגדולים של דורנו, על מהותה של דמוקרטיה, ועל ההשלכות הקשות שיהיו לכיבוש במלחמת 67, על עתידה של ישראל. ההשלכות הקשות שאותן חזה מיד בתום המלחמה, מתממשות יום יום ושנה שנה, הורסות מרקמים רבים של החברה הישראלית, ומגיעות לניסיונות הנואלים של הימים האלה, להפוך את הדמוקרטיה לדיקטטורה.

בד בבד עם עצירת החקיקה להפיכה משטרית ולחשבון נפש מנהיגותי ולאומי, אנחנו חייבים לסיים את הכיבוש המתמשך ולאפשר לעם השוכן לצדנו את עצמאותו שלו, שכן, עצמאותו היא במידה רבה, עצמאותנו – האנושית, החברתית, הלאומית והמוסרית .

 

אני מקווה שהניסיונות הנואלים של הממשלה, לקעקע את יסודות הדמוקרטיה ואת ערכי מגילת העצמאות, לא יגיעו לידי ביצוע- מקווה ומאמינה שהפלגנות ומאבקי האינטרסים והכח בין הפלגים הגזענים והמשיחיים בתוך הקואליציה עצמה, יפזרו אותה במהרה וירחיקו אותה מחיינו.

 

ובעדכון, נכון לתאריך  24.7.23-  מהימים הקשים ביותר מאז קום המדינה, אישרה הממשלה את ביטול עילת הסבירות.

מעתה, הפוליטיקאים- תהא רמתם המוסרית,  ההשכלתית, התיפקודית והאנושית, אשר תהא, הם שיקבעו את מי ראוי למנות לשופט בבתי  משפט השלום ובבתי המשפט המחוזיים, ולדאוג לכך שגם שופטי בית המשפט העליון יהיו ברוב הדרוש לתפיסתם הפוליטית, ובעיקר למאוויי האינטרסים האישיים והמפלגתיים שלהם. כלומר, חבר כנסת בור ועם הארץ וגם חבר כנסת עבריין יוכלו לבחור שופטים ובעלי משרות בכירות, רק מעצם בחירתם על ידי עסקנים פוליטיים, בדרך כלל בורים, ואולי גם עבריינים לא פחות מהם. 

 

בהצגה מתמשכת ובתחבולות נכלוליות, נציגי הממשלה העמידו פנים  שהם מתכנסים לשיח עם נציגי האופוזיציה כדי להגיע למה שמכונה "הסכמות רחבות" על "הרפורמה" המשפטית, קרי- השינוי וההיפוך המשטרי שהם מבקשים לחולל במדינת ישראל.

 

משכשלה העמדת הפנים, הצביעה היום הממשלה- קרי, הקואליציה , תוך היעדרות מלאה של האופוזיציה ממעמד ההצבעה) שחלקה ימנית וחלקה ימנית משיחית, סהרורית וגזענית, ואישרה שלוש קריאות את ביטול עילת הסבירות.

אישרו והתקבצו כמה מ"הנבחרים" לצלם סלפי של אטימות, גסות רוח וזחיחות.  

 

ראש הממשלה, מר נתניהו,  שגרם נזק לחברה הישראלית בפלגנות ובשקרים, בדמגוגיה, במניפולציות ובשיסוי, יותר מכל ראש ממשלה אחר לפניו, נענה לאוליטימטום שהציב המיעוט המשיחי בממשלתו, וניצח על אחת מההחלטות החקיקה הקשות והמבישות שחוקקה ממשלה כלשהי בישראל. 

ביטול עילת הסבירות,  לא רק שהיא הפתיח והמתאבן- "בר הסלטים"לתיאבון השינויים , הביטולים והחקיקות  שיובילו להפיכה משטרית, אלא גם תאפשר לכל שר, תהא רמת תיפקודו ומוסריותו אשר תהא, למנות את  מקורביו ועושי דברו, לכל תפקיד, גם בלי  כישורי סף כלשהם- וראה מינוייהם וניסיונות מינוייהם של השרים: רגב, קרעי ואמסלם.

וראה גם את כיפוף החוק ושינויו בסוגיית המועמדות לראשי ערים ומועצות מקומיות, ששינה  יו"ר ש"ס, אריה דרעי, ברצונו לאפשר לנציג ש"ס בוועדה הקרואה בעיריית טבריה להציג את מועמדותו לראשות העיר, ואת  פעילותו בעניין בחירת הרבנים, למען בחירת אחיו.

 

ביטול עילת הסבירות יאפשר לממשלה לפטר את היועמ"שית, גלי בהרב מיארה, שזה מכבר, נתונה לשיסוי ולאיומים מצד פוליטיקאים ושלוחיהם. במקומה  תוכל הממשלה לפצל את תפקיד היועמ"ש ולמנות פרקליט "מטעם" שיעצור את משפט נתניהו.

 

לא בכדי, מחאת הטייסים כמו מחאת בכירים רבים המשרתים בתפקידים רגישים וחשובים בצה"ל ובזרועות הביטחון, שחזרו והודיעו שלא ימשיכו להתנדב בתפקידי המילואים שלהם, כיוון שהפגיעה בדמוקרטיה ובעצמאות בית המשפט העליון תפגע, הן בחייהם ובמשפחותיהם כאזרחים, וגם תסכן אותם  בהעמדה לדין לפני בית המשפט הלאומי בהאג- כל אלה, לא השפיעו על החלטתו של ראש הממשלה, בבואו להוביל את ביטול עילת הסבירות.

 

שלא כמו על מלחכי הפנכה  ונציגי המפלגות החרדיות ושלוחי הימין המשיחי, שרבים מהם לא שירתו כלל בצה"ל, סומך ראש הממשלה על רמתם המוסרית ועל מחויבותם התיפקודית והלאומית של הטייסים  ושל בכירי מערכת הביטחון, שבבוא יום פקודה, יתייצבו כולם מאומנים ומיומנים.

לפיכך, הוא הירשה לעצמו להתעלם מהם, ולנצח על מאוויי הימין הסהרורי, שלאידיאולוגיה שלו , הוא אינו שותף. 

שהרי, לא טובת האזרחים והמדינה בראש מעייניו. בראש מעייניו לזרוע בוקה ומבולקה, שיכריעו את כולם, ובמיוחד, את בית המשפט העליון, ויביאו לביטול משפטו, או כפי שניסח זאת, הפרשן הפוליטי, אמנון אברמוביץ בשנינות הידועה שלו – "או חנינה או מדינה".

 

זאת ועוד- כששומעים  חברי כנסת ושרים שחלקם לא שירת בצה"ל וחלקם מתלהמים תמידיים בשפת ביבים על דוכן הכנסת, מתבטאים בעזות מצח בכינויים מזלזלים ומבזים כלפי הטייסים, הדעת מתקשה להשלים עם המחשבה שאלה נבחרי העם ואלה נציגיו  בכנסת ובממשלה, ואלה האנשים שהצביעו בעד ביטול עילת הסבירות, כדי למנות ולפטר, ואף לבחור את שופטי ישראל. הדעת פשוט ממאנת להאמין.

 

והנה, כפי שהיה ברור שעילת הסבירות היא רק מתאבן לארוחת חקיקת השינויים,  הזדרזו המפלגות החרדיות, יום בלבד אחרי ביטול עילת הסבירות שהיא זעזוע בפני עצמו, להגיש דרישה לחקיקת "חוק יסוד לימוד תורה", שנועד להשוות את  התנאים של לומדי התורה לתנאים של המשרתים בצה"ל- דרישה חצופה וחסרת בושה, שנועדה למנוע את התערבות בג"ץ בעניין חוק הגיוס. לנוכח התגובות הסוערות, מיהרו והסירו את הדרישה, מן הסתם, עד ליום מתאים יותר. עוד אלה מתעתעים, וחבר הכנסת, אלי דלל, הגיש הצעת חוק לפיצול תפקיד היועמ"שית, ומיד חזר בו ומשך את ההצעה, גם כאן עד לנסיבות מתאימות יותר.  הנה כי כן, יודע עם ישראל שקיים חבר כנסת בשם אלי דלל.  

 

המשבר  הפוליטי החברתי והלאומי הנוכחי שהוא הקשה ביותר מאז קום המדינה, חשף חשיפה קשה, כואבת ומפוכחת  את הפערים האידיאולוגיים הבלתי ניתנים לגישור בין החלקים השונים של החברה הישראלית ומעמיד בסימן שאלה את השאלה- האמנם עם אחד אנחנו, והאמנם  "אחים" אנחנו, כקריאה הקלישאית החלולה מצד הסוטרים בכף יד אחת, ומושיטים כף יד שניה להידברות.  

המשבר מציף ומנכיח  את תמונת הראי של שני עמים- שלושה עמים בארץ אחת- החרדים שחיים בבועתם ובחוקיהם ובדרישותיהם,  המתנחלים שעל חלק גדול מהם נמנה הימין המשיחי עם אידיאולגיה של ארץ ישראל השלמה- הגדה הזו וזו גם כן,  בניית בית המקדש השלישי , הכשרת כהנים ושריפת "פרה אדומה" שאפרה יטהר את המחנה לעלות להר הבית ועוד חזונות מזעזעים והזויים לזירוז ביאת המשיח, ומיותר לציין את אלימותם של נערי הגבעות העושים בשלהם ובלא שלהם, כבתוך שלהם. בין כך ובין כך,   מרחיקים ומבטלים כל אפשרות להגיע לשלום מבוסס על הסכם שתי מדינות לשני עמים.

בתווך – החילונים והמסורתיים מהמרכז- שמאל- שמשלמים את המחיר לאמונתם של אלה גם אלה, ונושאים בעיקר הנטל של החיים בארץ הזו, וכן -ראוי גם ראוי לציין ולהדגיש, שעליהם נמנית האליטה  האקדמית, הטכנולוגית, הרפואית, הכלכלית, הצבאית והביטחונית של מדינת ישראל.

המשבר המשטרי חשף , אפוא, במלוא העוצמה, את השסעים והקונפליקטים המשמעותיים והמהותיים בחיינו כעם אחד: הימין המשיחי אינו יכול להיות "אחי", הגזענים והמשסים אינם יכולים להיות "אחיי ",  נציגי המפלגות החרדיות שדנים את צאן מרעיתם לחיי עוני, אינם מרשים ללמד לימודי ליבה, ומבקשים לעגן בחוק את ההשתמטות משירות בצה"ל- צבא העם, אינם יכולים להיות "אחיי".

המשבר חידד  גם את הצורך המחויב והדחוף, לחוקק חוקה. הוא גם הציף את השאלה הכאובה והנפיצה- האמנם עם אחד אנחנו? ואם כן, איך ומה נחוקק, איך ומה נעשה- כדי ש- "עם אחד"- לא יהיה פרזה שקרית וחלולה. 

כדי שחלק אחד של העם לא יהיה הנושא המרכזי בנטל השירות בצה"ל ובנטל המסים ובנטלים נוספים, יש לעשות רפרומה יסודית שתביא לחלוקה צודקת ושיוויונית של כל הנטלים.

או שנעבור לחלוקת קנטונים לפי בחירה : בתחום החינוך, דת ומסורת, תשלום מסים, ותחומי חיים נוספים  שבהם חלוקים האזרחים אלה על אלה. כל "אזור" (לא בהכרח גיאוגרפי) יבחר את נציגיו לשלטון המקומי, ויחליט את חוקיו בתחומי המחלוקת.

הממשלה תנהל רק מדיניות על של פנים וחוץ.

רעיון לא קל למחשבה וליישום, במיוחד בהתחשב בכך שארצנו קטנטונת, אך בהמשך המצב הנוכחי- מלחמת אזרחים, חלילה- היא בלתי נמנעת, וודאי- עזיבה של רבים מהדור הצעיר שיהגרו לחו"ל- והתנועה רק החלה.

לצערי, מעולם לא חשתי דאגה ומועקה עמוקות  על סף פסימיות- האיום על על היציבות הכלכלית, האיומים הביטחוניים, ובעיקר בעיקר- הקרעים והתפוררות החברתית, שספק אם ניתן יהיה לאחות. התחושה שאדמת הארץ שעל תקומתה ועצמאותה  נלחמנו כל כך הרבה מלחמות בהן נפלו רבים רבים- האדמה הזו נשמטת מתחת לרגלינו.

מה יקרה אם  המשבר  הפוליטי החברתי והלאומי הזה יימשך??- הדעת נותנת שהדור הצעיר החילוני , מהמרכז- שמאל יעזוב ברובו את הארץ. ישאיר את הארץ לחרדים ולימין הקיצוני המשיחי, ואדרבא שיקיימו את הארץ ויגנו עליה, עד לבוא משיחם או חורבנם וגלותם – מה שיקדים להגיע.

 

יש רק לקוות, כפי שהתבטאתי לא פעם, שהממשלה הרעה הזו תפזר עצמה לדעת בקרוב, ונצא לבחירות נוספות, בתקווה להתעשתות של הקול השפוי בתוך הימין המתון, שיאפשר הקמת ממשלה יותר ממלכתית , שתחזיר את המדינה למסלול הראוי.

 

ובחזרה למחאה-

רוחו של הימין המשיחי והגזעני שורה על הפקודים בשטח, ולא בכדי, אנחנו עדים להחמרה משמעותית ביחס השוטרים למפגינים נגד ההפיכה המשטרית. מתרבה השימוש בפרשים על סוסים, במכתזיות ובבואש, ולא מעט מפגינים נפצעו ואף נפצעו קשה. 

 

אולם, המאבק של המוחים  נגד ההפיכה המשטרית , המונה כיום מאות אלפים המתייצבים להפגנות בכל רחבי הארץ, נוהרים גלים גלים וכל הארץ דגלים דגלים…לא רק שלא ייפסק. מאבק המחאה ימשיך ביתר עוצמה וביתר נחישות, עד לגניזה מוחלטת של כל  יוזמות העיוועים של יריב לוין וחבר מרעיו, שהכניעו זה מכבר, את ראש הממשלה.

 

 באשר לנו, המוחים- לא מדובר במושגים של ניצחון וכניעה. מדובר במאבק על הדמוקרטיה, נשמת אפה של כל חברה נאורה וחופשית, מדובר במאבק על  שמירת ההפרדה בין שלוש הרשויות, על  עצמאות הרשות השופטת, מדובר במאבק על זכויות הפרט וזכויות המיעוט- כל מיעוט, מדובר במאבק על שוויון הכל בפני החוק, מדובר במאבק על הצורך לנסח חוקה ברוח מגילת העצמאות, ומאבק על דמותה החברתית והמוסרית של מדינת ישראל, הן בתוכנו פנימה והן בסיום הסכסוך וכריתת ברית שלום עם שכנינו הפלשתינאים. 

 

אנחנו חייבים את המאבק הזה לזכר כל הנופלים על תקומת ישראל, ובעיקר, למען ילדינו ונכדינו, שיחיו במדינה דמוקרטית, נאורה ושיוויונית, כפי שהם ראויים לה.

 

 

 

 

 

 

 

 

מצרפת מבחר תמונות מההפגנות- ילדיי ונכדיי – מקטן עד גדול, לוקחים חלק פעיל ומוביל בכל ההפגנות עד כה – מצטערת על הנסיבות, אך גאה שהם משתתפים, הלכה למעשה, בשיעור האזרחות הראשון שלהם- הם, הוריהם ודור הסבתות והסבים שלהם- שלושה דורות , נאבקים על דמותה המוסרית של המדינה ברוח נביאי ישראל, על ערכיה, על הזכויות והחירויות של כל אזרחיה, על הליברליות וחופש הביטוי.

 

נאבקים על ההווה ובעיקר על העתיד – להיות אזרחים בונים ויוצרים במדינה חופשית, מתוקנת ודמוקרטית, שכולנו ראויים לה.

נ