להרעיד את מיתריו של אלהים- "מַכְּתוּבּ"- עידו תדמור והלהקה

דצמבר 2002

מנהל אמנותי וכוריאוגרפיה- עידו תדמור

עיצוב תאורה-יעקב ברסי

עיצוב תפאורה- עידו תדמור

רקדנים: תמר בר-ניב, שי הרמתי, הראל קיי, לי ארבל, עידו תדמור

בפתיח לתוכניה של המופע, כתב עידו תדמור

"יצירתי החדשה "מכתוב" היא הקרובה  ביותר לליבי מכל יצירותיי, ונראה לי שהתהליך שעברתי בדרך ללידתה, הוא המעמיק ביותר שחוויתי עד עתה".

"העלילה" של מכתוב מתרחשת על במה קסומה ועתירת דמיון, והיא מהווה אינטפרטרציה אישית לסיפור הבריאה התנכי ולאגדת גן העדן תוך שהיא בוחנת מחדש את משמעות הגורל" "המכתוב" הכל כתוב מלמעלה) ולמולו זכות הבחירה החופשית".

כמוטו למופע בחר עידו תדמור לצטט :

"גן העדן האמיתי הוא גן העדן שאבד לנו", מרסל פרוסט.

במופע המחול "מכתוב" מחבר אותנו עידו תדמור אל גן העדן של טרם האכילה מעץ הדעת, אל התפוח שהיה לסמל ההתפכחות והתבונה שהביאו לאובדנו של אותו גן עדן, ולדיאלקטיקה הקיומית המייסרת בה מצוי האדם בין "המכתוב"- הגורל שנכתב ונגזר מלמעלה , לבין הבחירה, ההכרעה והאחריות שהאדם  קיבל על עצמו מאז גירושו מגן העדן אל הבלתי נודע.

עידו תדמור בחר להשתמש בתפאורה ואמצעי במה מינימליסטים, בחירה  מכוונת ומודעת שממקדת את  מלוא תשומת העין והלב של הצופים לאמנות הצרופה של המחול, לגוף הרקדן המבטא בכל נימיו  שפה עשירה ללא מילים.

שני מוטיבים מרכזיים משמשים את התפאורה המינימליסטית:

מן העבר האחד של הבמה, עץ בשלכת עליו תלויים פנסי נייר המשווים למופע כולו אווירה של אגדת ילדים פסטורלית וקסומה של טרם בריאת התפוח.

מן העבר האחר של הבמה, כדור שלג ההופך במהלך המופע, לכדור חום ואנרגיה המרחף כלפי מעלה – כשתוך כדי התהליך, פנסי הנייר , סמל התום הבראשיתי, מולידים את  פרי התפוח – פרי עץ הדעת, הפיכחון והתבונה שמובילים לגירוש אל החירות והמכאוב.

מוטיב זה  מבטא את המצב הקיומי האנושי בו שולח האדם מגן-העדן, אל  "המכתוב" של אי הוודאות ואל ייסורי הקיום והגורל, ומתוך "המכתוב" הוא מכריע לבחור בחסד ובאהבה שהם "מטבעות החסד האחרונות שהורישה לנו אמא", כדברי השיר הידוע של יהודה עמיחי—"אלהים מרחם על ילדי הגן".

המופע מלווה בקולאז' מוסיקלי של מנגינות וצלילים מתרבויות שונות המחברות את מבע המחול של הרקדנים אל הדיאלקטיקה המתמדת  בין "המכתוב" לבין הבחירה החופשית, בין מתן הביטוי ליצרים הקמאים לבין ההתכנסות השקטה  והמודעת פנימה אל "רחם האם", אל אמא אדמה שממנה נולדנו ואליה נשוב.

הדיאלקטיקה הזו מתבטאת ברעד מיתריו של הגוף האנושי , גם בכיסוי עלה התאנה, אך ובעיקר, בעירומו הטבעי הטהור של הרקדן, ובהתחברותו ,לסירוגין ,אל האדמה ואל האצבע הנשלחת  כלפי שמים, אסוציאציה לפרסקו הידוע של מיכלאנג'לו בתקרת הקפלה הסיסטינית בוותיקן .

כל ארבעת חברי הלהקה האחרים: תמר בר-ניב, שי הרמתי, לי ארבל והראל קיי חוברים למופע ברגישות ובכישרון רב.

אולם אי אפשר להתיק את העיניים מנוכחותו הסוליסטית המהפנטת של עידו תדמור.

 מופע העירום שלו הוא שיר שיר הלל לעירם הגוף ולחיבור הטוטאלי גוף—נשמה- נפש.

יש במחול שלו  שליטה וירטואוזית בכל אמצעי המבע של הגוף, כל תנועה, ולו הזעירה ביותר, היא בבחינת אות שמתחברת למילה שמתחברת למשפט ,שמחוללת תחביר שלם.

עידו תדמור ניחן בשליטה טכנית מעולה בשפת הגוף, אולם סוד האמנות הגדולה שלו אינה בטכניקה כשלעצמה, אלא במשהו הרבה יותר נשגב.

הוא ניחן באותו חסד אלוהי שיש רק לאמנים גדולים באמת. הכישרון להביע באמצעות כל תוויו ומיתריו של הגוף, עוצמות רגשיות של שקט ושל סערה ולהכיל אותם במגע שלם וטוטאלי.

עידו תדמור מציג עירום אמנותי אסתטי מאוד וחושני מאוד. התנועות שלו מודעות, מינימליסטיות ורגישות ורכות, ובה-בעת, מביעות סערה פנימית שמבקשת לחבר את  הגוף והנשמה לליבת  נשמתו של הקוסמוס כולו, אל סוד ההוויה של היקום, ומתוך עוצמות אלה להרעיד את מיתריו של אלהים.

העירום של עידו תדמור הוא עירם רליגיוזי. המחול של עידו תדמור הוא מחול רליגיוזי.

מחול שהוא תפילה ללא מילים.

הרגע החזק והמפעים ביותר, בעיניי, הוא רגע ההתחברות- מעשה האהבה בין שני הגברים, שאליו חודרת אהבת האישה ומפרידה ביניהם. העוצמות הרגשיות המובעות באמצעות הגוף והטוענות את הרגע הטוטאלי הזה מבטאות את "המכתוב" של עידו תדמור , הרקדן ההומסכסואל.

עידו תדמור פותח  את הווית הקיום האנושי לכל אהבה באשר היא, שכן, היא מתת החסד והיא הכח המניע ליצירה ולחיים.

בתוכניה למופע שואל עידו תדמור – "האם יש אלהים והאם הוא קיים בתוכנו"?

דומה שמעשה האמנות של עידו תדמור הוא דיאלוג מתמיד עם אלהים.

מופע יפהפה, מרשים ומרגש.

נמס ברוח, שירים

ראה אור בהוצאת עיתון 77, 2018, 151 עמ'.

מובאים כאן 12 שירים מתוך 94 שירים בספר.

קֹהֶלֶת לֹא רָאָה אֶת הַפְלָמִינְגּוֹ

לַהַק פְלָמִינְגּוֹ נוֹחֵת בַּאֲגַם הַמֶּלַח
רַגְלַיִם דְּקִיקוֹת וַאֲרֻכּוֹת
מֵרַגְלֵי רַקְדָנִיּוֹת הַבָּלֶט בַּצִּיּוּרִים שֶׁל דֶּגָה
צַוָּאר אָרֹךְ וּמְכֻשַּׁף יֹפִי
וְקַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ בּוֹעֲרוֹת בְּלָבָן בְּוָרֹד וּבְאָדֹם

מְשִׁיכוֹת מִכְחוֹל עֲנֻגּוֹת
צִיּוּר אִימְפְּרֶסְיוֹנִיסְטִי
בְּלֶהָבָה יוֹקֶדֶת

עוֹף הַחוֹל נִשְׂרַף עַכְשָׁו מֵאַהֲבָה
וְהַפְלָמִינְגּוֹ פּוֹרֵשׂ אֶת כְּנָפָיו לְהָשִׁיב אֶת עוֹף הַחוֹל לִתְחִיָּה

אֲגַם הַמֶּלַח
לַהַק פְלָמִינְגּוֹ
אֵשׁ אַהֲבָה

כְּשֶׁנָּחַת לַהַק הַפְלָמִינְגּוֹ על אֲגַם הַמֶּלַח
קֹהֶלֶת הָיָה יָגֵעַ
וְהַפִּכָּחוֹן כִּסָּה אֶת לִבּוֹ
בָּעֲנָנָה
שֶׁקַּרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ לֹא הִצְלִיחוּ לְהָאִיר

מַה-שֶׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה
וּמַה-שֶׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה
חָשַׁב קֹהֶלֶת

הַפְלָמִינְגּוֹ נוֹדְדִים מִסְּתָו לָאָבִיב
וְהַמִּכְחוֹל צוֹבֵעַ
כָּל יוֹם
וְכָל עוֹנָה
בְּתָוִים אֲחֵרִים

קֹהֶלֶת שֶׁבָּנָה סְבִיב הַלֵּב חוֹמַת פִּכָּחוֹן נְחוּשָׁה
הַיְּרֵאָה לְהִסָּדֵק
לֹא רָאָה אֶת הַפְלָמִינְגּוֹ נוֹחֵת בַּאֲגַם הַמֶּלַח
וְאֶת הֶחָדָשׁ
הַמֻּפְלָא תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ.

 

צְאִי לַמַּסָּע, פֶּנֶלוֹפֶּה

צְאִי לַמַּסָּע, פֶּנֶלוֹפֶּה
בְּלִי אַדַּרְתּוֹ הַמְּגוֹנֶנֶת שֶׁל אוֹדִּיסֵאוּס, צְאִי לַמַּסָּע
חָכְמַת לִבֵּךְ וּתְבוּנַת שִׂכְלֵךְ יִהְיוּ לָךְ הַמַּצְפֵּן, הַקֶּשֶׁת וְהַחֵץ.
הָנִיחִי לַמֵּתִים
לְצֵל אִמֵּךְ הָנִיחִי
לַצְּלָלִים כֻּלָּם.

אוֹדִּיסֵאוּס, אִישֵׁךְ, חָזַר מִן הַמַּסָּע,
הִגִּיעָה הָעֵת לַמַּסָּע שֶׁלָּךְ.
אַל תִּירְאִי מִן הָאֵלִים וְלֹא מִן הָאֵלוֹת
גַּם קֶסֶם שֶׁל פֵיוֹת אַל יִלְכְּדֵךְ בָּרֶשֶׁת
וְלֹא חֲלוֹם עַל נַעַל הַזָּהָב.

הָסִירִי אֶת הַמַּסֵּכוֹת, פֶּנֶלוֹפֶּה
וּשְׂאִי קוֹלֵךְ אֶל הֶהָרִים, אֶל עֵמֶק וּמִדְבָּר
צְאִי לַמַּסָּע, פֶּנֶלוֹפֶּה,
עַכְשָׁו הַזְּמַן לַמַּסָּע שֶׁלָּךְ.

רַחֲצִי אֶת הַתַּחֲרָה שֶׁאָרַגְתְּ
מִסּוֹדוֹת הַחֹשֶׁךְ וּמֵרָזֵי הָאוֹר
וּמֵהַצְּלָלִים שֶׁל הַמֻּתָּר וְהָאָסוּר
רַחֲצִי אוֹתָהּ בְּמֵי הַמַּעְיָן
עַד שֶׁתַּלְבִּין כְּהִינוּמָה לְאֹפֶק וּלְמֶרְחָב.

בְּפִרְחֵי פֶּרֶג אֲדֻמִּים כְּדָם
וִסְתֵּךְ, חִיּוּת נָשִׁיּוּתֵךְ,
לֹא בְּזוּתֵךְ לֹא טֻמְאָתֵךְ לֹא נִדָּתֵךְ
בְּחִיּוּת נָשִׁיּוּתֵךְ
צִבְעִי אֶת הַשִּׁכְמִיָּה שֶׁתַּעֲטֹף אוֹתָךְ
בְּפֻרְעָנוּת וּבְסוּפָה וָחֹשֶׁךְ.

הָכִינִי לָךְ צֵידָה לַדֶּרֶךְ, פֶּנֶלוֹפֶּה:
מֵהַקֶּמַח שֶׁרָוָה אֶת דִּמְעוֹת צִפִּיָּתֵךְ הַמִּתְמַשֶּׁכֶת
לוּשִׁי לְלֶחֶם חַם וְחוּם וּמַלְּאִי חֵמֶת מַיִם צוֹנְנִים,
אֶת חָכְמָתֵךְ, יָפְיֵךְ שֶׁלֹּא נָמוֹג
אֶת שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתֵךְ וּמִשְׁאֲלוֹת לִבֵּךְ.

צְאִי מֵאִיתָקָה, פֶּנֶלוֹפֶּה
עַתָּה הָעֵת לַמַּסָּע שֶׁלָּךְ.
הֲיִי זְקוּפָה וּנְחוּשָׁה עִם הַפָּנִים לַדֶּרֶךְ
בְּלִי הִסּוּסִים וְעַכָּבוֹת וּבְלִי חֲשָׁשׁ וּמֹרֶךְ.

הַרְפַּתְקְאוֹתָיו שֶׁל אוֹדִיסֵאוּס נִטְווּ בִּידֵי אֵלִים:
אָפְקֵי מֶרְחָב, מְצוּלוֹת יַמִּים וְשִׁגְיוֹנוֹת גְּבָרִים
תַּאֲוָתָהּ שֶׁל קָלִיפְּסוֹ וְזֶמֶר הַסִּירֶנוֹת –
תַּאֲווֹתָיוֹ שֶׁלּוֹ הָיוּ, צַלְּקוֹת גְּבוּרָה וְעֹנֶג יְצָרִים.

אַחֲרֵי עֶשְׂרִים שָׁנָה שָׁב אִישֵׁךְ מֵהַמַּסָּע, מַסְתִּיר אֶת זֶהוּתוֹ,
בּוֹחֵן אֶת נֶאֱמָנוּתֵךְ.
חִצֵּי קִנְאָתוֹ מְפַלְּחִים אֶת לֵב הַמְּחַזְּרִים
בַּעֲלוּתוֹ שׁוֹטֶפֶת אֶת אוּלַם הַמְּחוֹלוֹת בְּמֶרְחַץ דָּמִים.
אוֹדִּיסֵאוּס חָזַר מֵהַמַּסָּע, אַךְ הַמַּסָּע הָאוֹדִּיסֵאִי לֹא תַּם.

צְאִי מֵאִיתָקָה, פֶּנֶלוֹפֶּה,
עַתָּה הָעֵת לַמַּסָּע שֶׁלָּךְ.

 

 

מֶלַח אַהֲבָה

אֲנִי הוֹלֶכֶת יְחֵפָה אַחֲרֵי טְבִיעוֹת עִקְבוֹתֶיךָ בַּחוֹל
מְחַשֶּׁבֶת אֶת הַמֶּרְחָק בֵּין כַּפּוֹת יָדֶיךָ הַחַמּוֹת לְבֵין פִּטְמוֹתַי הַזְּקוּרוֹת
כְּשֶׁאָהַבְתָּ אֶת גּוּפִי בַּמַּיִם וּבַמֶּלַח וּבַחוֹל
וּמָזַגְתָּ יַיִן לָבָן עַל שָׁדַי
וְיַיִן אָדֹם לְפִי וּפִשַּׂקְתָּ בִּלְשׁוֹנְךָ אֶת שְׂפָתַי
לְקול הֶמְיַת הַמִּשְׁבָּרִים

וְהַלַּהַט הַכָּתֹם הַמְּרַצֵּד בֵּין שָׁמַיִם וּמַיִם
וְאֶצְבְּעוֹתַיִךְ מְלַקְּטוֹת אֶת הַצְּדָפִים עַל גּוּפִי
טוֹבְלוֹת אוֹתָם בַּיַּיִן וּבַמַּיִם וּבַמֶּלַח
וּבְטַעַם הַגַּעְגּוּעִים לעִקְבוֹתֶיךָ בַּחוֹל.

 

גַּן הַשְּׁבִילִים הַמִּתְפַּצְּלִים שֶׁל הַיְּפֵהפִיָּה הַנִּרְדֶּמֶת

לְמֵאָה שָׁנָה נִרְדְּמָה הַיְּפֵהפִיָּה הַמֻּשְׁלֶמֶת
שָׁנָה אוֹ שְׁנָתַיִם שֶׁל שֵׁנָה
לֹא הִסְפִּיקוּ לָהּ לְעַלְמַת הַפּוֹרְצֶלָן
עִם הָעוֹר הַקְּטִיפָתִי וְהָעֵינַיִם הַלֹּא מֻפְתָּעוֹת

הַיְּפֵהפִיָּה בָּהֲתָה בִּנְקֻדַּת הָאָלֶף
לִלְכֹּד בָּהּ אֶת יָפְיָהּ שֶׁהִשְׁקִיף אֵלֶיהָ נִשְׁבָּר וּמִתְפַּזֵּר
וְאֶת הַדִּמְיוֹן הַמְּרַפֵּא שֶׁחִפֵּשׂ בּוֹרְחֵס
בְּגַן הַשְּׁבִילִים הַמִּתְפַּצְּלִים

לְתַרְגֵּל אוֹתוֹ וְאֶת דִּמְיוֹנוֹ שֶׁהָיָה כֶּלֶב הַנְּחִיָּה הַיָּחִיד שֶׁלּוֹ
לְעִוְרוֹנוֹ הַמִּתְקָרֵב
וּמַקֵּל הַהֲלִיכָה מֵעֵץ לֹא סִמֵּן סִימָנֵי קְרִיאָה
מַקֵּל הַהֲלִיכָה שֶׁל הַדִּמְיוֹן גִּשֵּׁשׁ בֵּין נְקֻדּוֹת פְּתוּחוֹת
בַּשְּׁבִילִים הַמִּתְפַּצְּלִים לְאֵינְסוֹף סִימָנֵי שְׁאֵלָה

סִימַן שְׁאֵלָה
דָּקַר לְפֶתַע אֶת לִבָּהּ שֶׁל הַיְּפֵהפִיָּה הַמֻּשְׁלֶמֶת
וְאֶת דַּעְתָּהּ שֶׁהָיְתָה אֲסוּפָה בְּמִקְלַעַת שֶׁל תְּמִימוּת
וְעֵינֶיהָ שֶׁהִתְרַגְּלוּ לֹא לִהְיוֹת מֻפְתָּעוֹת מִמְּאוּמָה
נֶחְרְדוּ וְנֶעֶצְמוּ
לְהֶרֶף שֶׁל מֵאָה שָׁנָה
עַד שֶׁהַשְּׁבִילִים הַמִּתְפַּצְּלִים יִתְאַחֲדוּ
הָעֲשָׂבִים הַשּׁוֹטִים וְהַקּוֹצִים יֵעָלְמוּ
וְרַק פְּרָחִים יְפֵהפִיִּים יְעַטְּרוּ אֶת הַגַּן הַלֹּא מְפֻצָּל

וּכְשֶׁפָּקְחָה הַיְּפֵהפִיָּה אֶת עֵינֶיהָ
הַשָּׁנִים שֶׁחָלְפוּ נִפְנְפוּ לָהּ
מִבֵּין הַפְּרָחִים וּמִבֵּין הָעֲשָׂבִים הַשּׁוֹטִים וְהַקּוֹצִים
וּמִסִּימָנֵי הַשְּׁאֵלָה
בַּשְּׁבִילִים הַמִּתְפַּצְּלִים שֶׁל הַגַּן.

 

נִזְכֹּר נִשְׁכַּח  (פיצוץ הנגמ"שים בציר פילדלפי ברפיח שברצועת עזה, 12.5.2004)

בְּחוֹלוֹת עַזָּה, זוֹחֲלִים חַיָּלִים יִשְׂרְאֵלִים.
כַּפּוֹת יָדַיִם מְבֹעָתוֹת מְגַשְּׁשׁוֹת אַחַר פִּסּוֹת עוֹר
וּפִסּוֹת בָּשָׂר שֶׁל שְׂרִידֵי חֲבֵרִים וְחֶלְקִיקֵי רֵעוּת.

בִּימֵי הַזִּכָּרוֹן הַבָּאִים וּבִימֵי הַשִּׁכְחָה שֶׁבֵּינֵיהֶם
נִזְכֹּר נִשְׁכַּח עִמָּם כֻּלָּנוּ
שֶׁכְּשֶׁהָיִינוּ יְלָדִים שִׂחַקְנוּ בַּחוֹלוֹת
עַל שְׂפַת הַמַּיִם הַכְּחֻלִּים
בִּידֵי יַלְדוּת תְּמִימוֹת בָּנִינוּ אַרְמוֹנוֹת מֵחוֹל

וְרַק הַחוֹל יִזְכֹּר
וְלֵב שָׁבוּר שֶׁל אֵם וְאָב.
בִּימֵי הַשִּׁכְחָה הַבָּאִים וּבְיוֹם הַזִּכָּרוֹן שֶׁבֵּינֵיהֶם
יְשַׂחֲקוּ יְלָדִים פָּלֶשְׂתִּינָאִים בְּחוֹלוֹת עַזָּה
לֹא הַרְחֵק מִשְּׂפַת הַמַּיִם הַכְּחֻלִּים.
יְדֵי יַלְדוּת תְּמִימוֹת תִּבְנֶינָה אַרְמוֹנוֹת מֵחוֹל וּמִפִּסּוֹת עוֹר
וּמִפִּסּוֹת בָּשָׂר וּמֵאֲבַק הַהֲרִיסוֹת.
יְדֵי יַלְדוּת תְּמִימוֹת תִּבְנֶינָה אַרְמוֹנוֹת מֵחוֹל
וְרַק הַחוֹל יִזְכֹּר.

 

כּוֹנְנוּת סְפִיגָה

בְּאֶרֶץ שֶׁל כּוֹנְנוּת סְפִיגָה
לוֹמְדִים לִמְתֹּחַ וּלְכַוֵּץ אֶת הַשִּׂמְחָה וְהַצַּעַר
כְּמוֹ מַפּוּחַ עָיֵף שֶׁל אָקוֹרְדְּיוֹן יָשָׁן
הַמְּנַגֵּן שִׁירֵי מִלְחָמָה עֲצוּבִים
וְנוֹשֵׁם רִגְעֵי הֲפוּגָה בְּשִׁירֵי אֲבִיבִים שֶׁבֵּין מִלְחָמוֹת.

נוֹסְעִים בְּקַוֵּי הָאוֹטוֹבּוּסִים עַל הַכְּבִישִׁים הָרָאשִׁיִּים
שֶׁלֹּא תָּמִיד זוֹכְרִים אֶת מִסְפְּרֵיהֶם
אֲבָל הַמַּחְשָׁבוֹת נוֹדְדוֹת לְתַאֲרִיכֵי הַמִּלְחָמוֹת
שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִשְׁכֹּחַ: 1948 1956 1967 1973
וַעֲרוּצֵי הַזִּכָּרוֹן מִתְפַּתְּלִים אֶל כְּבִישִׁים צְדָדִיִּים
שֶׁאֵין לָהֶם שֵׁם וּמִסְפָּר
אַךְ עַל מַצֵּבוֹת הַהֲרוּגִים וְעַל קְטִיעוֹת הַפְּצוּעִים
וּבְנַפְשָׁם שֶׁל הֲלוּמֵי הַקְּרָב וּבַחֲדַר הַמִּלְחָמָה שֶׁל הַזִּכָּרוֹן
וּבַהֲפוּגַת הַמְּנוּחָה שֶׁבֵּין זִכָּרוֹן לְשִׁכְחָה
חֲקוּקוֹת הַמִּלִּים: לְבָנוֹן הָרִאשׁוֹנָה, לְבָנוֹן הַשְּׁנִיָּה,
חוֹמַת מָגֵן, עוֹפֶרֶת יְצוּקָה, צוּק אֵיתָן.

כְּמוֹ אָדָם הַמְּסַמֵּן בְּיוֹמָנוֹ תַּאֲרִיכִים לִפְגִישׁוֹת
רוֹשֶׁמֶת הָאָרֶץ בְּיוֹמָנָהּ אֶת הַפְּגִישָׁה
עִם הַמִּלְחָמָה הַבָּאָה
וְיוֹמָנָהּ נִכְנָס לְכוֹנְנוּת סְפִיגָה
וּמְצוֹפֵף מוֹעֲדֵי הַלְוָיוֹת

וְקִמְטֵי הַדְּאָגָה שֶׁל אַדְמָתָהּ מִתְרַבִּים
כַּמִּרְוָחִים בֵּין צַלְּקוֹת הַמִּלְחָמוֹת בַּבָּשָׂר הַחַי
לְבֵין הַמִּלִּים הַמְּנוֹפְפוֹת שָׁלוֹם בָּרוּחַ

וְהַצְּלָלִים שׁוֹתְקִים וְנוֹטִים עַל צִדָּם,
רוֹכְנִים עַל הַשֵּׁמוֹת הַדּוֹמְמִים
וְעַל הַמַּפּוּחַ הֶעָיֵף שֶׁל הָאָקוֹרְדְּיוֹן הַיָּשָׁן
הַמַּמְשִׁיךְ לְנַגֵּן אֶת שִׁירֵי הַמִּלְחָמָה הָעֲצוּבִים
וְנוֹשֵׁם רִגְעֵי הֲפוּגָה בְּשִׁירֵי הָאֲבִיבִים
שֶׁבֵּין הַמִּלְחָמוֹת.

 

אִידֵאָלִים וְשִׁבְרָם

יוֹשֶׁבֶת בְּקָפֶה "לַנְדְוֵר", שׁוֹזֶפֶת מַבָּטִי בְּשֶׁמֶשׁ קֵיצִית שֶׁל יוֹם חֹרֶף
מַשֶּׁהוּ הִשְׁתַּנָּה בַּבַּיִת מִמּוּל –
הַקִּירוֹת הֶחְוִירוּ וְהַצְּמָחִים בַּמִּרְפֶּסֶת נִשְׁמְטוּ וְקָמְלוּ
הָאִשָּׁה שֶׁהִתְגּוֹרְרָה בּוֹ בְּגַפָּהּ מֵתָה בִּדְמִי יָמֶיהָ.
מַהוּ דְּמִי, אֲנִי מְהַרְהֶרֶת
גַּם אָדָם שֶׁמֵּת בְּרֹב שְׁנוֹתָיו וּבְדֶרֶךְ הַטֶּבַע
נִקְטַף בִּדְמִי יָמָיו
הֲרֵי לַחֲלוֹמוֹתָיו לֹא הָיָה גִּיל
וְדַלְתוֹתֵיהֶם הַצִּבְעוֹנִיּוֹת הָיוּ תָּמִיד פְּתוּחוֹת לָרוּחַ.

אֲנָשִׁים שֶׁאֲנִי מַכִּירָה מִשֶּׁכְּבָר הַשָּׁנִים, נָמְכָה קוֹמָתָם,
הַלָּבָן נִזְרַק בִּשְׂעָרָם וּבְעֵינֵיהֶם הַטְּרוּטוֹת שַׁח הַלַּהַט
גַּם תְּנוּעוֹת הַיָּדַיִם צִמְצְמוּ עַצְמָן אֶל הַגּוּף.
בְּאוֹתִיּוֹת עֲגֻלּוֹת שֶׁל קִדּוּשׁ חֲלוֹמוֹת, כָּתַבְתִּי אִתָּם שְׁלָטִים
וְצָעַדְתִּי אִתָּם בַּהַפְגָּנוֹת
כְּמוֹ יַלְדֵי הַפְּרָחִים חָלַמְנוּ לְשַׁנּוֹת אֶת הָעוֹלָם
אוֹ לְפָחוֹת לְהָבִיא שָׁלוֹם לָאָרֶץ הָעֲיֵפָה מִמִּלְחָמוֹת
עַל מַה שֶׁהֻבְטַח וְעַל מַה שֶׁאִכְזֵב.

בְּרַעֲמוֹת הַשֵּׂעָר שֶׁגָּלְשׁוּ אֶל אֹפֶק פָּתוּחַ, שָׁזַרְנוּ פִּרְחֵי אָבִיב
וּתְמִימוּת בְּהִירָה. הֶאֱמַנּוּ שֶׁאֲנַחְנוּ מְבִיאִים בְּשׂוֹרָה לָעוֹלָם
וְשֶׁאֶת חֲלוֹמוֹת הַלַּיְלָה
נְתַרְגֵּם לְמַמָּשׁוּת שֶׁל שֶׁמֶשׁ,

שִׁירוּ שִׁיר לַשָּׁלוֹם שַׁרְנוּ בְּקוֹל מַבְטִיחַ
וּבְעֵינַיִם בּוֹרְקוֹת
וְשָׁלוֹשׁ יְרִיּוֹת רָצְחוּ אֶת בְּשׂוֹרַת הַשָּׁלוֹם
וְאֶת רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה בַּכִּכָּר.

מַשֶּׁהוּ הִשְׁתַּנָּה בַּבַּיִת מִמּוּל.

הַקִּירוֹת הֶחְוִירוּ.
הָאִשָּׁה שֶׁהִתְגּוֹרְרָה בּוֹ בְּגַפָּהּ מֵתָה בִּדְמִי יָמֶיהָ
גַּם הַפְּרָחִים בַּמִּרְפֶּסֶת שֶׁנּוֹתְרוּ בְּגַפָּם קָמְלוּ אַחֲרֶיהָ.
בְּקַוֵּי הַמִּתְאָר שֶׁל הָאֲוִיר הַמּוּאָר
אֲנִי מְדַמָּה אֶת דָּנִי הָאָדֹם, יוֹשֵׁב עַל כֻּרְסָה חֲמִימָה
וּמְסַפֵּר לִנְכָדָיו עַל חֲלוֹמוֹתָיו הָאֲדֻמִּים
וְעַל חֲלוֹמוֹתָיו הַיְּרֻקִּים
וְעַל נְאוּמָיו חוֹצְבֵי הַלֶּהָבוֹת שֶׁהִלְבִּינוּ עִם שַׂעֲרוֹתָיו מֵאָז שְׁנַת 68,
וְעַל הָאָבִיב שֶׁל פְּרָג וְעַל יַאן פַּאלָאךְ
שֶׁלֹּא זָכָה לָאָבִיב וְלֹא לַחֲלוֹמוֹת.
בִּמְקוֹם פִּרְחֵי הָאָבִיב וְשִׁירֵי ג'וֹאן בָּאֵאז וְגֶ'נִיס ג'וֹפְּלִין
וְהַחֲלוֹמוֹת הַיְּרֻקִּים
חוֹלְמֵי הָאִידֵאָלִים הַחֲדָשִׁים, עוֹרְפִים רָאשִׁים בְּשֵׁם אֱלֹהִים
שֶׁבָּרְאוּ בְּצַלְמָם
וּמַעֲלִים תְּמוּנוֹת זְוָעָה בַּאֲתָרִים וִירְטוּאָלִיִּים
לַחֲבֵרִים וִירְטוּאָלִיִּים בְּעוֹלָם שֶׁל חֲלוֹמוֹת וִירְטוּאָלִיִּים,
וְטַיָּסִים צְעִירִים מַפְצִיצִים מִמְּטוֹסֵי קְרָב לֹא וִירְטוּאָלִיִּים
יְעָדִים אַסְטְרָטֶגִיִּים
שֶׁבְּשׁוּלֵיהֶם
בָּתִּים וְאִמָּהוֹת וְאַלְבּוֹמֵי זִכְרוֹנוֹת
וִילָדִים עִם כְּנָפַיִם פְּרוּשֵׂי חֲלוֹמוֹת
הוֹפְכִים לְאָבָק שֶׁל עִיֵּי חֳרָבוֹת
וּבַתְּכֵלֶת הַזַּכָּה שֶׁמֵּעָל, הֵם מְסַמְּנִים
הַיַּעַד הֻפְצַץ,
נוֹתְרָה רַק מַכָּה קַלָּה בַּכָּנָף.

 

נֶחָמָה

כַּאֲנָשִׁים שֶׁמִּתְפַּלְּלִים לְחֶסֶד
אֲנִי מַצְמִידָה אֶת כַּפּוֹת יָדַי
וּמְמַלֵּאת אֶת הָעַרְסָל שֶׁתָּלוּי בֵּינֵיהֶן
בְּחֹם וּבְאוֹר
לִגְמֹעַ אוֹתָם בְּיָמִים קָרִים וַאֲפֹרֵי נֶחָמָה.

 

אֲחוּזָה בֶּעָנָף
רוּחַ מַרְטִיטָה אֶת שׁוּלֵי הָעֶרֶב
יְמֵי יַלְדוּתִי אֲחוּזִים בִּבְהוֹנוֹת רַגְלֶיהָ שֶׁל צִפּוֹר
מַרְאוֹתֵיהֶם נֶאֱחָזִים בֶּעָנָף
רוּחַ מַרְעִידָה אֶת שׁוּלֵי הָעֶרֶב

הֶעָנָף מִתְנוֹדֵד
הַצִּפּוֹר מְיַצֶּבֶת אֶת שִׁוּוּי מִשְׁקָלָהּ
לְבַל יִשָּׁמֵט הֶעָנָף

 

הָאֶבֶן שֶׁגִּלְגֵּל סִיזִיפוּס

הָאֵלִים וְסִיזִיפוּס שָׁכְחוּ לִשְׁאֹל אֶת הָאֶבֶן אִם הִיא רוֹצָה לְהִתְגַּלְגֵּל,
הֵיכָן וּמָתַי.
סִיזִיפוּס לֹא שָׁאַל אֶת הָאֶבֶן
אִם הִיא רוֹצָה לַעֲצֹר, לְרֶגַע
לִנְשֹׁם
וּלְהַכִּיר תּוֹדָה לַשֶּׁמֶשׁ

זֶאוּס הֶעֱנִישׁ אֶת סִיזִיפוּס
זֶאוּס לֹא הֶעֱנִישׁ אֶת הָאֶבֶן
עֲצֹר לְרֶגַע, סִיזִיפוּס:
פַּסֵּל אוֹתִי, צַיֵּר עָלַי פֶּרַח, חֲרֹט בִּי תָּוֵי מַנְגִּינָה
מִשִּׁירֵי הָעֶרֶשׂ שֶׁל יַלְדוּתְךָ
כְּתֹב עָלַי אוֹתִיּוֹת מִקְּצוֹת מַחְשְׁבוֹתֶיךָ

אַתָּה מְגַלְגֵּל אוֹתִי לְמַעְלָה וַאֲנִי מִתְגַּלְגֶּלֶת לְמַטָּה
וְהָהָר שׁוֹתֵק.
הָהָר תָּמִיד שׁוֹתֵק.

לֹא הַשֶּׁמֶשׁ סִנְוְרָה אֶת מֶרְסוֹ, סִיזִיפוּס, אֶלָּא רִיצָתוֹ הַבְּהוּלָה
אַחַר הָאוֹטוֹבּוּס.
מֶרְסוֹ לֹא עָצַר לְרֶגַע לִנְשֹׁם
לִרְאוֹת אֶת הָאוֹר
וּלְהַכִּיר תּוֹדָה לַשֶּׁמֶשׁ

בִּמְקוֹם לִרְאוֹת אֶת הַפֶּרַח
וּלְהַקְשִׁיב לְתָוֵי הַמַּנְגִּינָה,
נָטַל מֶרְסוֹ אֶת הָאֶקְדָּח.

עֲצֹר לְרֶגַע, סִיזִיפוּס:
בֵּין תַּחְתִּית הָהָר לְמַעֲלֵה הָהָר
הָאַבְּסוּרְד יִשְׁתֹּק תָּמִיד
גַּם הָהָר יִשְׁתֹּק
אֲבָל בַּדֶּרֶךְ
עֲצֹר לְרֶגַע, סִיזִיפוּס
וּרְאֵה אֶת הַפֶּרַח שֶׁפָּתַח אֶת עֲלֵי כּוֹתַרְתּוֹ לְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ

בְּטֶרֶם חֲשֵׁכָה
עֲצֹר לְרֶגַע, סִיזִיפוּס
וּרְאֵה אֶת הַפֶּרַח שֶׁפָּתַח אֶת עֲלֵי כּוֹתַרְתּוֹ לְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ.

מחווה לאלבר קאמי: "הזר", "המיתוס של סיזיפוס"

 

לִקְטֹף אֶת הַיּוֹם

לִקְטֹף אֶת הַיּוֹם וּלְהָנִיחוֹ בְּכַף יָדִי כְּפִי שֶׁקּוֹטְפִים
פְּרִי בָּשֵׁל מֵהָעֵץ וְעוֹטְפִים אוֹתוֹ לְבַל יִשָּׁמֵט
לְקַלֵּף בִּזְהִירוּת אֶת הַקְּלִפּוֹת לְחַלֵּק אֶת הַיּוֹם לִפְלָחִים
וְלִנְגֹּס בָּרֹךְ מְלוֹא תַּאֲוָתִי.

כְּאִכָּר הַיּוֹדֵעַ אֶת הָאֲדָמָה וְאֶת עֲבוֹדַת הַשָּׂדֶה
אֲנִי לוֹמֶדֶת לְהַפְרִיד אֶת הַגַּרְעִינִים מֵהַשִּׁבּוֹלִים
לִבְרֹר אֶת הַתֶּבֶן מִן הַבָּר
לִנְשֹׁף עִם הָרוּחַ וְלַהֲדֹף אֶת הַמּוֹץ,
זוֹ מְלָאכָה שֶׁדּוֹרֶשֶׁת מְיֻמָּנוּת סְפּוֹרְטִיבִית
שֶׁל דִּלּוּג עַל מְשׂוּכוֹת שֶׁל כְּאֵב
בְּנִיַּת מַעֲקֶה פְּנִימִי חָזָק וְיַצִּיב
שׁוֹמֵר וְתוֹמֵךְ מִפְּנֵי נְפִילָה

וְתִרְגּוּל וְהַתְמָדָה וּנְחִישׁוּת
לְאֹרֶךְ יָמִים וּלְאֹרֶךְ שָׁנִים.
לֹא לְאַפְשֵׁר לְגֶחָלִים לוֹחֲשׁוֹת לִלְהֹב לְשׁוֹנוֹת שֶׁל אֵשׁ
וּכְשֶׁהַגִּצִּים מִתְקָרְבִים לִהְיוֹת מְיֻמֶּנֶת בַּחֲבִישַׁת הֲגָנָה
מִפְּנֵי הַכְּוִיּוֹת
לְאַמֵּן אֶת עוֹר הַתֹּף שֶׁל הַנֶּפֶשׁ לְהַפְנִים אֶת הַצְּלִיל הַנָּכוֹן

לְאַמֵּן אֶת כַּפּוֹת הַמֹּאזְנַיִם:
אֶת אֲשֶׁר לַזִּכָּרוֹן לִזְכֹּר וְאֶת אֲשֶׁר לַשִּׁכְחָה לִשְׁכֹּחַ
וְלָדַעַת לְהַבְחִין בֵּינֵיהֶם.

לְהִתְעַנֵּג עַל הַבָּשֵׁל וְהַשָּׁלֵם וְהַטּוֹב
לִפְנֵי הַשַּׁחַר שֶׁל מָחָר
וְלִפְנֵי שֶׁהַיּוֹם יִמַּס בָּרוּחַ.

 

פְּרִיחַת הַדֻּבְדְּבָן– סָאקוּרָה (桜 אוֹ 櫻)

גַּם כְּשֶׁלִּבְּךָ לוּט בַּעֲרָפֶל סָמִיךְ
וּטְלָאֵי עֲנָנִים מְכַסִּים אֶת הַשֶּׁמֶשׁ
פְּרִיחַת הַדֻּבְדְּבָן תָּאִיר אֶת הָעֲלָטָה
תִּפְרֹשׂ עַל הַנֶּצַח הַחוֹלֵף הִינוּמָה שֶׁל יֹפִי

בְּוָרֹד וְלָבָן תִּכְתֹּב שִׁירָה בָּעוֹלָם.

 

עוד על הספר

 

מאמר של יותם יותם ראובני במוסף הספרים של 'הארץ'.

שירים באתר של נילי דגן

עמוד הספר בהוצאת עיתון77ראה אור