תערוכה של האמן מוצגת עד סוף אוקטובר, במוזיאון ישראל
הסרט התיעודי, הזרם האנושי , הוא סרט מטלטל ומהמם בעוצמה התיעודית והויזואלית שהוא מעביר מבעד לעדשת המצלמה, באשר לַפְּלִיטוּת כהוויה קיומית של חלק גדול מהאנושות כיום.

הסרט צולם במשך שנה ב- 23 מדינות, כשהאמן מגיע עם צוות הצילום שלו לאזורים רבים בעולם בהם נעים המוני פליטים, ממלחמות שהותירו הרס רב, אינספור הרוגים ופצועים, והמיטו חורבן על מיליוני בני אדם.
חוויית הפליטות אינה זרה לאמן, איי וייוויי . אביו, המשורר הסיני איי צ'ינג, הוגלה בימי מהפכת התרבות בסין, ומשפחתו נדונה שוב ושוב, לגלות ולנדודים.
אין ספק שזיכרון משפחתי זה טבע את חותמו ברגישות ובהזדהות שיש לאמן עם פליטים באשר הם , ובתרומות שלו לארגונים העוסקים בהגנה על זכויות אדם
וייוויי מלווה במצלמתו מיליוני פליטים שנמלטים מעיי חורבות, ואת ניסיונותיהם הנואשים לחצות גבולות ואוקיינוסים כדי למצוא מפלט מהמלחמות בארצותיהם.
הוא מצלם מחנות פליטים במקומות רבים בעולם, מהם מחנות "ארעיים" שהוקמו בשנים האחרונות, מהם מחנות קבע, בהם חיים פליטים, מזה עשרות שנים. תנאי החיים של אלה גם אלה, ירודים וקשים, בלי זיק של אור בקצה המנהרה, לעתיד יציב ובטוח כלשהו.
ברבים מהמחנות "הארעיים" שוררים רעב, תנאי היגיינה ירודים ומחלות. מיליוני פליטים חיים באוהלים שנתונים לתהפוכות מזג האוויר בשרב ובקור מצמית. אולם, לב החוויה הקשה הוא תחושת ההשפלה שרבים מהם חשים מאובדן צלם אנוש בתנאי המחיה הרעועים להחריד, והפחד הקיומי כפשוטו וכמשמעו. בעיני רבים ניבטים הכאב והייאוש בצל הזיכרונות מההרס ומהמוות שנותרו מאחור, הפחד וחוסר הביטחון באשר למחר, שלהם ושל ילדיהם.
לצד הצילומים הפנורמיים על נדודי הפליטים ועל מחנות הפליטים הרבים ברחבי העולם, יש צילומי תקריב רבים של משפחות, וחלקי משפחות שנותרו, של צעירים וצעירות, תינוקות וילדים, זקנות וזקנים שמדדים בצעדים מותשים ונואשים אל הלא צפוי ואל הבלתי ידוע.
הדמיון לא צריך להרחיק ראות כדי לחזות מה קורה לילדים רבים שאובדים ונחטפים ונסחרים.
מצב הפליטות כהוויה קיומית נוטל מהאדם את הזכויות הבסיסיות לביטחון קיומי, ליציבות, לקורת גג, למזון וללבוש, שלא לומר לאפשרויות לימודים ועבודה, לכבוד בסיסי של צלם האדם שבו, לתקווה באשר למחר כלשהו.

האמן מקיים שיחות רבות עם פליטים, עם נציגים של צוותי הצלה וסיוע ועם מנהיגים פוליטיים וחברתיים שונים מרחבי העולם, ובכותרים מצוטטים אמרות ושירי משוררים, החלטות מאמנות בינלאומיות ודברי הוגים ואנשי רוח : על אנושיות ועל זכויות אדם, על חירות ועל כבוד, על סולידריות ועל אחווה – ועל השתיקה נוכח עוולות, שגוזלות את כל אלה.
את הצופה, מלווה לאורך כל הסרט הדיסונאנס המטלטל בין נופים בראשיתיים מפעימים במרחביהם וביופיים עוצר הנשימה, כמו גם אתרים ארכיאולוגיים שנחרבו, ובתי מגורים שהתקיימו בהם חיים ונולדו בהם תקוות, לבין הרס וחורבן ומוות ואימה, ופליטות כמצב קיומי נוכח ונמשך של חלק גדול מאוכלוסיית העולם – והמשתמע לכל אחד מאיתנו מדיסונאנס זה, וודאי בין המרחבים עתירי היופי לבין מיליוני בני אדם שכלואים בפליטותם, וודאי לאחר המראות המהדהדים משתי מלחמות העולם.
ראיון עם האמן, איי וייוואי, על ניצול מנגנוני השליטה של משטרים דכאניים בימי קורונה, ועם איב דאקור , מנכ"ל הוועד הבינלאומי של הצלב האדום לשעבר, על מצבי חירום שחושפים, ביתר שאת, גילויים של גזענות ושל פליטות.
הסרט צולם באזורי המלחמות וההרס, בארצות הקולטות והמצילות, ובגבולות שביניהם : בגבול סוריה-טורקיה, בלבנון, ביוון, בעזה ובישראל, בבנגלדש, בפקיסטן, במיאנמר, בעירק, בצרפת, בגרמניה, ביוגוסלביה לשעבר, בגבול מקסיקו – ארה"ב, בקניה ובארצות נוספות ביבשת אפריקה.
הגם שיש להבחין בין מיליוני הפליטים שהמלחמות גזרו עליהם להימלט על חייהם, ומיליוני הפליטים שנמלטים מבצורת ומרעב, כמו גם ממשטרים דכאניים באפריקה, לבין רבים אחרים שנוטשים את ארצותיהם העניות והלא מפותחות לעבר מה שהם צופים ומקווים לו כעתיד עם אופק פתוח לשיפור חייהם, הרי שמצב הפליטות על כל הנגזר ממנו, באשר לאובדן זכויותיו האנושיות הבסיסיות של האדם כפרט – שני המצבים האלה דורשים מהאו"ם וממנהיגות העולם, התייחסות ופתרונות ברי קיימה.
התהליכים הגלובליים פקחו עיניים רבות, לבחון ולהבין את הפערים העצומים שיש בין חלקי העולם השונים, בכל היבט שקשור לחיי הפרט, המשפחה, השבט והעם. עיניים רבות של בני אדם בארצות אפריקה ובאזורים עניים, מוכי רעב ומנוצלים תחת משטרים מושחתים ועריצים, נפקחו לראות את האפשרויות שיש לארצות העולם המערבי להציע, מה גם שצד מפותח זה של העולם, ניצל ומנצל רבים ממשאבי הטבע של אותן ארצות נחשלות, לתועלתו שלו.
מטבע שאיפותיו ותקוותיו של כל בן אנוש, להיטיב את חייו, וצעירים רבים יוצאים, אפוא, תוך מודעות לסכנות שהם נוטלים על עצמם, לחצות גבולות ואוקיינוסים, כדי "לרכוש כרטיס" של תקווה לעתיד יציב כלשהו. רבים מהם טובעים ומתים במיתות כאלה ואחרות, ובדרכים לא דרכים.
הכאוס והפחדים שתנועת המונים זו מייצרת בקרב אוכלוסיית ארצות המערב, מובנת, ועם זאת, אין להימלט מן המחשבה, שבני האדם צריכים לחשוב היום במונחים גלובליים, וכי המושג גבולות בהקשרים רבים, הולך ומאבד מתוקפו וממשמעותו.
לפיכך, גם הרשויות וגם אוכלוסיית המערב, צריכות לבצע שינוי מודעות ושינוי תודעה ולהיערך לחיים גלובליים בעולם גלובלי- שמשמעם – פתיחות לחיים משותפים – רב גזעיים, דתיים, אתניים ותרבותיים.
גדרות וחומות, דרכונים והתבדלויות – הם מעצורים זמניים, שלא יהיה בהם כדי לעצור את התהליך הבלתי נמנע שיצא לדרך.
ובאשר להרס והמוות שמחוללות המלחמות, ושבעטיין, מתחוללת הוויית הפליטות הנוראה – גם על כך, בעיקר על כך – חייבים מנהיגי העולם לתת את דעתם – צריכים הגנרלים לתת את דעתם – וראוי שבני האדם באשר הם – ישמיעו את קולם.
שיר מתוך ספרי – נָמֵס בָּרוּחַ
פְּלִיטוּת
שְׁתֵּי נָשִׁים קָטְפוּ שָׁרָשִׁים, פְּקָעוֹת וְעִשְׂבֵי שָׂדֶה
לְהָכִין אֶת אֲרוּחַת הַצָּהֳרַיִם.
שָׁרְשֵׁי הָאֲדָמָה הֵם הַשָּׁרָשִׁים הַיְּחִידִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן
בָּאֲדָמָה הַזּוֹ שֶׁאֵינָהּ אַדְמָתָן
וּבַזְּמַן הַזֶּה שֶׁאֵינוֹ זְמַנָּן
וּבַמָּקוֹם הַזֶּה שֶׁאֵינוֹ מְקוֹמָן
וּבְגֶשֶׁם הַזַּלְעָפוֹת שֶׁמַּצְלִיף בָּאֲדָמָה
שֶׁאֵינָהּ אַדְמָתָן
גֶּשֶׁם שֶׁבָּא אֶל בְּנֵי הָאָדָם
שֶׁאֵינָם בִּמְקוֹמָם
וְשֶׁאֵינָם עַל אַדְמָתָם
אֵינוֹ גֶּשֶׁם בְּעִתּוֹ
וְאֵינוֹ גֶּשֶׁם בְּרָכָה.
שְׁנֵי גְּבָרִים רְטֻבִּים עַד לְשַׁד עַצְמוֹתֵיהֶם
הֶחְזִיקוּ בְּמוֹטוֹת הָאֹהֶל שֶׁהִתְנוֹדֵד שִׁכּוֹר בַּסְּעָרָה
לִבּוֹ שׁוֹאֵף לִהְיוֹת חָפְשִׁי כַּעֲפִיפוֹן בָּרוּחַ
"יֵשׁ בִּפְנִים שְׁלוֹשָׁה יְלָדִים וְתִינֹקֶת", אָמַר אֶחָד מֵהֶם
וּבָרָק פִּלֵּחַ אֶת דְּבָרָיו וְאֶת הַשָּׁמַיִם
וְאֶת הָאֹפֶק שֶׁלֹּא נִרְאָה לָעַיִן.
"הַכֹּל הָיָה בְּסֵדֶר עַד שֶׁהִתְחִילָה הַמִּלְחָמָה"
אָמְרָה אַחַת הַנָּשִׁים,
טָעֲמָה אֶת שֹׁרֶשׁ הָאֲדָמָה שֶׁאֵינָהּ אַדְמָתָהּ
וְהֵרִיחָה אֶת הָעֲשָׂבִים הָרְטֻבִּים בַּגֶּשֶׁם,
"הַבַּיִת כֻּלּוֹ נֶחְרַב. הֵם הָרְגוּ אֶת כֻּלָּם, אֲנָשִׁים וִילָדִים,
לָמָּה אֲנָשִׁים עוֹשִׂים מִלְחָמוֹת?"
לָעוּ דְּבָרֶיהָ
"כֻּלָּם צְרִיכִים לִחְיוֹת בְּאַהֲבָה וּבְשָׁלוֹם
כֻּלָּנוּ בְּנֵי אָדָם
וְעַכְשָׁו מַה נַעֲשֶׂה?
לְאָן נֵלֵךְ?"
נֶאֶנְחָה אֲנָחָה
שֶׁפָּקְעָה אֶת לֵב הַסְּעָרָה
נָשְׂאָה אֶת פָּנֶיהָ הַגְּשׁוּמוֹת לַשָּׁמַיִם
הַקּוֹדְרִים
וְהֵרִיחָה אֶת הַפְּקָעוֹת וְאֶת השָׁרָשִׁים וְאֶת הָעֲשָׂבִים
הָרְטֻבִּים בַּגֶּשֶׁם.