מענה לקריאתו של אביגדור פלדמן, הבוקר בעיתון "הארץ", לסופר, דויד גרוסמן , שלא לקבל את פרס ישראל.
קראתי הבוקר את קריאתו של אביגדור פלדמן לסופר דויד גרוסמן, שלא לקבל את פרס ישראל מידי נציגי הממשלה המסואבת שמנהלת את מדינתנו ואת חיינו.
מבינה מאוד את נימוקיו של מר פלדמן, אך חולקת על מסקנתו, בעקבות ולמרות התקדימים.
הנימוקים למתן הפרס אמורים להתייחס לכישרונו הספרותי ולתרומתו הספרותית לארון הספרים של הספרות העברית, מכלל ההיבטים שבזכותם הוועדה המקצועית ראתה לנכון להעניק לסופר, דוד גרוסמן את פרס ישראל לספרות.
רבים מוקירים גם את קולו הערכי והמוסרי, בין אם הם מסכימים עם הדעות שהשמיע לאורך השנים על "הזמן הצהוב" ועל הזמן האדום, ובין אם לאו.
לחיצת יד לאישיות פוליטית כזו ואחרת, תהא מסואבת ככל שתהא, ותהיינה הדעות חלוקות עליה, ככל שתהיינה, אינה מביעה הסכמה כלשהי איתה ועם דרכה, וודאי כשקולו האנושי והמוסרי של דויד גרוסמן נשמע לאורך השנים, מעל במות רבות, וידוע לכל.
מקווה שהסופר ישא את נאום התודה בשם מקבלי הפרסים, ובנאום, וודאי ימצא את הדרך הראויה והנאותה, אך גם הנוקבת והישירה, להשמיע את קולו המוסרי מעל הבמה המכבדת והמכובדת.
את הכבוד מעניקים לבמה, כלות הפרס וחתניו ומעמד שנת השבעים למדינת ישראל, שיצירתם המדעית והרוחנית ומפעל חייהם – חיינו, היה ונוכח ונמשך בטביעת חותמו, ולא האושיות הפוליטיות שזמנן חולף, בין כַּבָּר – ובין כַּמֹּץ אֲשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ.
קולו של דוד גרוסמן מעולם לא היה מגויס על ידי שלטון או על ידי ממסד טוטליטרי כזה ואחר.
קולו האנושי והמוסרי של הסופר, דויד גרוסמן, היה מגויס תמיד על ידי עמוד השדרה הערכי והאנושי והמוסרי שלו כאדם, וכשהוא יקבל את הפרס על יצירתו הספרותית, יהדהד הקול הזה, מעבר לכל דמגוגיה פוליטית של האנשים שאת ידם הוא ילחץ.
דויד גרוסמן, קַבֵּל את הפרס!