הנאום של ג'ון קרי- באוזניי כאזרחית ישראלית

ממליצה להקשיב לנאום של שר החוץ, הסנטור ג'ון קרי ברשת CNN.

דברים נכוחים, נוקבים ונבונים בנאום תקיף, מעמיק ומרשים.

הנאום של קרי , שנמשך שעה וחצי, היה מובנה, שיטתי והגיוני.

הוא פתח והסביר שארה"ב נמנעה בהצבעה על ההחלטה שהתקבלה באו"ם, כיוון שההחלטה שיקפה את דעת כל הארצות שהצביעו וגם את דעת הממשל האמריקאי מאז ומתמיד, וכי לא היה בה כל חדש.

עמדתו של הממשל הוסברה לראש הממשלה, נתניהו, שוב ושוב, אך הוא סירב לקבלה והמשיך במדיניות הרחבת ההתנחלויות. הממשלה הנוכחית היא הימנית ביותר שהייתה בישראל, ציין קרי.

בניגוד לטענות שהעלה נתניהו, ממשל אובמה לא היה היחיד שנמנע מלהטיל וטו על החלטות הנוגעות לישראל. היו כמה וכמה הימנעויות כאלה גם בממשל הנשיא ריגן, גם בממשל בוש וגם בממשל קלינטון. זאת ועוד, ממשל אובמה תמך בישראל וסייע לה סיוע כספי וסיוע צבאי, יותר מכל ממשל אחר לפניו.

איני רואה הסברים אלה כהתגוננות, אלא כהעמדת עובדות על דיוקן וכהפרכה מוחלטת של דמגוגיית ההסחה של נתניהו שהפך את אובמה לדמון שטני, כדי להתחנף לימין האונגליסטי והלאומני ולהסיח את הדעת, הן מההתחמקות שלו מכל מו"מ לשלום, והן מפרשיות החקירות המקיפות אותו.

קרי חזר והדגיש את הסכנה של ההתנחלויות לעתידה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

הוא המשיך ופרש את תולדות הסכסוך. ציין את הרקע ההיסטורי לצורך הדחוף בהקמת המדינה לעם היהודי אחרי השואה, ואת ההכרה של האו"ם במדינת ישראל כביתו הלאומי של העם היהודי.

קרי דיבר על ההתנגדות של מדינות ערב לתוכנית החלוקה והזכיר את העובדה שארצות ערב פתחו במלחמה. במקביל, ציין את אסון "הנכבה" שאירע לפלשתינאים במלחמת העצמאות שלנו, ואת מצב הפליטות שנגזר עליהם, כתוצאה ישירה של המלחמה הזו, ושאכן, הפלשתינאים חשים ותופסים את חג העצמאות של ישראל כ"נכבה" שלהם.

מהלך הסכסוך היה מלווה בסבל רב ובשפיכות דמים לשני הצדדים, אמר קרי. הוא הזכיר את פעולות הטרור, את האוטובוסים שהתפוצצו בחוצות הערים בישראל, את הפיגועים ואת האינתיפדות, כמו גם את פיגועי היחידים, ומנגד, גם את החורבן וההרג הרב שגרמנו לפלשתינאים במבצעים הצבאיים שלנו בעזה, ואת הסבל הרב שאנו מסבים להם בשנות הכיבוש הארוכות.

קרי ציין שביקר פעמים רבות בישראל וברשות הפלשתינאית, וראה מקרוב את הסבל הרב שסכסוך הדמים המתמשך גורם לשני הצדדים.

הוא ציין את הניסיונות השונים למו"מ לשלום שלא צלחו, כמו גם את היוזמה הסעודית שנותרה ללא מענה מצדנו.

קרי חזר והדגיש שההתנחלויות ואופן פרישתן נועד לסתום את הגולל על אפשרות כלשהי של הקמת מדינה פלשתינאית בעתיד, שכן, הן חוצצות בין החלקים השונים בשטחים, כך שלא יתאפשר רצף טריטוריאלי ולא תיתכן תנועה בין חלקיה של המדינה העתידה לקום.

הוא ציין את המחסומים, את מגבלות התנועה ואת מגבלות הבניה שאנו משיתים על הפלשתינאים, בניגוד להשקעות בהתנחלויות ולתנאים שאנו מעניקים להן. קרי הדגיש את העובדה שתחת הכיבוש, הפלשתינאים נטולי זכויות אזרחיות כלשהן וציין את ההבדלים בין מערכות החוק החלות על המתנחלים, לעומת אלו החלות על הפלשתינאים.

בלי להזכיר במפורש את המילה "אפרטהייד" ( אני, בכל אופן , לא שמעתי אותה בנאום) הוא ציין את כל הגורמים במציאות הכיבוש שמאפיינים משטר "אפרטהייד"."

קרי קרא לשני הצדדים להוכיח במחוות מעשיות, לא רק בדיבורים, את הכוונה לגשת לפתרון של שלום, והציע להם לגשת לשולחן המו"מ בהקדם.

ג'ון קרי חזר והציג את ששת העקרונות לפתרון הסכסוך, כפי שהם מקובלים על הממשל האמריקני:

  1. חזרה לגבולות 67 עם חילופי שטחים מוסכמים.
  2. ירושלים בירת שתי המדינות, עם גישה חופשית של שלוש הדתות לכל המקומות הקדושים- קרי הדגיש את הקשר הדתי וההיסטורי, כמו גם את הרגישות המיוחדת שיש לשני הצדדים בסכסוך, בזיקה לעיר ירושלים.
  3. פתרון סוגיית הפליטים- לא תהיה זכות שיבה. ארה"ב ומדינות העולם יסייעו ביישובם של הפליטים הפלשתינאים בארצות הפזורה שלהם. ברמה ההצהרתית, ישראל תכיר בסבל ובמצב הפליטות שנגרם להם, קרי ב"נכבה".
  4. למען הבטחת גבולה של ישראל לאחר החזרה לגבולות 67, המדינה הפלשתינאית לא תחזיק צבא ותהא מפורזת.
  5. הפלשתינאים יכירו במדינת ישראל כמדינה יהודית..
  6. הפלשתינאים יכריזו על סוף הסכסוך, וכל מדינות ערב תכרנה בישראל ותכוננה איתה יחסים דיפלומטיים.

תגובת נתניהו לנאום הייתה דמגוגית, מתחמקת, עלובה ומסיחת דעת.

השכל הישר, הצדק ההיסטורי והשיקול הרציונאלי – עיקריו מצויים בנאום של קרי- אובמה

למרב הצער המפוכח, מעט מדי ומאוחר מדי , לפתרון בסיוע ממשל אובמה.

אם אמנם הסדר שלום בין ישראל לפלשתינאים היה אינטרס אמריקאי מובהק, הסדר כזה היה מושג מזמן. ככלות הכל, לא חייבים לכפות דבר, ברמה ההצהרתית.

ברמה המעשית של מאחורי הקלעים, ארה"ב יכלה גם יכלה להסדיר כאן שלום, אלא שלאמריקאים, כמו לכל מדינה ולכל מעצמה אחרת, יש שיקולים ואינטרסים מורכבים וחשובים יותר.

השלום- חייב להיות, יותר מכל, אינטרס מובהק שלנו!!

לא בנאומים, אלא במעשים!

ומה אחרי הנאום?

טראמפ בפתח הבית הלבן – נתניהו בפתח חדר החקירות.

ובין לבין, מתגנבת המחשבה שמאחורי הקלעים של הפוליטיקה שוכנת ממלכת הלא יאומן. לא אופתע אם הנאום של קרי תואם עם נתניהו ועם טראמפ.

נתניהו מחושק על ידי הימין הלאומני, וייתכן שהוא מצפה ליוזמה מבחוץ, שתלחץ על שני הצדדים להסדר.

מקווה שטראמפ, למרות הכל, יממש את נאום העקרונות הזה, הלכה למעשה – הוא הרי גאה במיומנות שלו "לעשות עסקים", ואולי מי שקלקל בהצהרותיו, יברך במעשיו.

כך או כך, גורלה ועתידה של הארץ הזו חשוב מכל נאום ומכל מנהיג.

מי ייתן והשנה האזרחית החדשה תהיה שנת בשורה!

השלום הוא שלומה של הארץ.

השלום הוא שלומם של שני העמים.